משנה ב: גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן, הַגָּדוֹל מֻתָּר וְהַקָּטָן אָסוּר. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה, הַגְּדוֹלָה מֻתֶּרֶת, וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה. חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמַּכְנִיס מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָחִיד, אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָחִיד לְתוֹכָהּ, חַיָב, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִתּוֹכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כַכַּרְמְלִית:
משנתנו עוסקת בדין טלטול מבית לגג ומבית לחצר, ומבארת את דינם של גגות וחצרות הפתוחים זה לזה: גַּג גָּדוֹל הסָּמוּךְ לַקָּטָן, והגג הקטן פרוץ כולו לתוך הגג הגדול, אך הגדול אינו פרוץ במלואו לקטן, אלא יש לו כתלים מן הצדדים, ובעלי הבתים שתחת הגגות לא עירבו ביניהם, הַגָּדוֹל מוּתָּר – מותר לטלטל חפצים מהבית שתחתיו אל הגג שלמעלה, ואין זה נחשב שמוציאים את הכלים לרשות המשותפת לגג הקטן, כיון שכלפי הגג הגדול יש מחיצה רביעית בינו לבין הגג הקטן, שהרי משני צידי הפירצה יש קירות בנויים [ואפילו אם יש מכל צד רק משהו, או שיש בצד אחד ארבעה טפחים ואף שבצד השני אין כלום], ואף הפירצה עצמה פחותה מעשר אמות. וְהַקָּטָן אָסוּר – אך אסור לטלטל כלים מהבית שתחת הגג הקטן אל הגג הקטן, כיון שהוא פרוץ במלואו לגג הגדול, והרי זו כרשות משותפת עם בני הגג הגדול, וכיון שלא עירבו יחד, אוסרים בני הגג הגדול על בני הגג הקטן את ההוצאה מהבית לגג.
דין נוסף: חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה, וביחס לחצר הקטנה אין כלל מחיצה המפסיקה בינה לבין הגדולה, ואילו לגדולה נשארו המחיצות שמשני צידי הפירצה, והפירצה אינה רחבה עשר אמות, וכל חצר עירבה בפני עצמה, אך לא עירבו שתי החצרות יחד, הַגְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת – מותר לבני החצר הגדולה להוציא כלים מהבתים אל החצר, ואין בני החצר הקטנה אוסרים עליהם, וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה – אך אסור לבני החצר הקטנה להוציא כלים מהבתים אל החצר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא, הפירצה שבין החצרות, נחשבת כְּפִתְחָהּ שֶׁל החצר הגְּדוֹלָה, ואין מחשיבים זאת כאילו היא פרוצה לחצר הקטנה.
חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה מצידה האחד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, ונפרצה כל המחיצה המפרידה בין החצר לרשות הרבים, או שנפרצה פירצה באורך עשר אמות, אף אם נשארו מחיצות מן הצדדים, הרי דין מקום המחיצה כדין רשות הרבים ממש, והַמַּכְנִיס מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְתוֹכָהּ, חַיָּב, כדין המוציא ומכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אין דין החצר כרשות הרבים ממש, אלא ככרמלית, שאסור מדרבנן לטלטל אליה וממנה, ולכן המכניס מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ המוציא מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ, פָּטוּר מן התורה, אבל הדבר אסור מדרבנן, מפני שֶׁהִיא כְּכַרְמְלִית.
משנה ג: חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ, וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתָיו, וְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּטְלוּ קוֹרוֹתָיו אוֹ לְחָיָיו, מֻתָּרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם מֻתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת, מֻתָּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא. וְאִם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא, אֲסוּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת:
חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים באמצע השבת מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ – משני צדדיה, והיינו בקרן זוית, שנפל מקצת הכותל מצד זה ומקצת הכותל מצד שני, וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ בשבת מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתָיו לרשות הרבים, והיינו בקרן זוית, ואין תקרה מעל מקום הפירצה, וְכֵן מָבוֹי שהתירוהו בטלטול מערב שבת על ידי הנחת לחי או קורה, שֶׁבאמצע השבת נִיטְלוּ קֹרֹתָיו אוֹ לְחָיָיו, מוּתָּרִין הם בטלטול בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת, כפי שהיו בכניסת השבת, וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא – לשבתות הבאות, אם לא יתקנו את הפירצה, או את הלחיים והקורה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי חולק ואוֹמֵר, אִם היו מוּתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת, היו מוּתָּרִין אף לֶעָתִיד לָבוֹא, וְאִם הם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא, ממילא אֲסוּרִין הם אף לְאוֹתָהּ שַׁבָּת, וכיון שאסורים הם לעתיד לבא, ממילא אסורים הם אף לאותה שבת.
