משנה ד: הַבּוֹנֶה עֲלִיָה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים, וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפֻלָּשִׁים, מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מְעָרְבִין לְמָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:
הַבּוֹנֶה עֲלִיָּה – קומה שניה, הבנויה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָּתִּים יחד, העומדים משני צידי רשות הרבים, והעליה שעל גביהם נמצאת בחלקה מעל רשות הרבים, כמין גשר, וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפוּלָּשִׁים, שניתן לעבור תחתם, ויש להם מחיצות משני הצדדים, מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בְּשַׁבָּת, ואף שיש למקום שתחתם רק שתי מחיצות, אנו אומרים שכיון שהמקום שתחת העליה מקורה הרי 'פי תקרה [-הקצה שבו מסתיימת התקרה] יורד וסותם', והרי זה כאילו אותו מקום מוקף ארבעה מחיצות, ודינו כרשות היחיד, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, כיון שאין די בשתי מחיצות כדי להחשיב את המקום כרשות היחיד וסוברים שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם.
וְעוֹד הוסיף ואָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מְעָרְבִין – ניתן לעשות שיתוף מבואות לְמָבוֹי הַמְּפֻלָּשׁ – פתוח משני צדדיו, אף על פי שאין לו אלא שתי מחיצות [וה'מחיצות' הן שורות הבתים הבנויות לאורך המבוי], ודי בכך כדי להחשיבו כרשות היחיד מן התורה [אלא שצריך לחי או קורה בשתי ראשיו כדי להתיר את הטלטול בו גם מדרבנן (מאירי)], וַחֲכָמִים אוֹסְרִים, כיון שלדבריהם אין די בשתי מחיצות כדי להחשיב את המקום לרשות היחיד, וכדי להתיר את המבוי יש צורך בשלשה מחיצות ממש, ולחי או קורה ברוח רביעית, ואז מועיל בו שיתוף מבואות, להתיר את הטלטול בו אף מדרבנן.
פרק י, משנה א: הַמּוֹצֵא תְפִלִּין, מַכְנִיסָן זוּג זוּג. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנַיִם שְׁנַיִם. בַּמֶה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּיְשָׁנוֹת, אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת, פָּטוּר. מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת, מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן. וּבַסָּכָּנָה, מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ לוֹ:
אין מניחים תפילין בשבת, יש אומרים משום ששבת פטורה מהנחת תפילין, ויש אומרים שגזירת חכמים היא, מחשש שתיפסק רצועת התפילין ברשות הרבים, ויבא לטלטל את התפילין בידו, אבל לדברי הכל אין איסור תורה בטלטול התפילין דרך לבישה, מאחר והם נחשבים כמו מלבוש, ולדברי הכל יש בכך איסור דרבנן, או מחמת גזירה שמא תיפסק לו רצועה, או כיון שאין זה הזמן הראוי להנחתן. משנתנו מבארת שיש אופנים שבהם מותר לאדם להניח תפילין בשבת: הַמּוֹצֵא זוגות תְּפִלִּין רבות ברחוב, וחושש שאם ישארו שם יאבדו ויבואו לידי בזיון, חייב להעבירם למקום המשתמר אפילו בשבת, וכיון שאסור לטלטלם בשבת בידיו מרשות לרשות, מַכְנִיסָן לרשות היחיד דרך לבישה, זוּג זוּג – בכל פעם לובש של ראש ושל יד, ומכניסם לבית, וחוזר ומניח זוג נוסף ומניחו בבית, אך אסור ללבוש יותר מזוג אחד, שהרי אם היה לובשם כך ביום חול היה עובר משום 'בל תוסיף', נמצא שאין זו דרך לבישה, והוצאה שלא כדרך לבישה נחשבת טלטול. רַבָּן גַּמְלִיאֵל חולק ואוֹמֵר, מכניס שְׁנַיִם שְׁנַיִם, כלומר, לובש שני תפילין של יד ושנים של ראש, ומכניסם לבית, וכן הלאה, כיון שיש מקום בראש להניח שני תפילין, וכן בזרוע, ומשום הצלה התירו לו חכמים להכניסם שנים שנים.
מוסיפה המשנה: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – באיזה אופן התירו חכמים לטלטל תפילין בשבת ולהצילם מאיבוד, בִּתפילין יְשָׁנוֹת, והיינו שהן קשורות כאופן הראוי להנחתן, שאז יש בהן קדושת תפילין ואסור להשאירם במקום בזיון, אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת, שאינן קשורות ברצועות כראוי, פָּטוּר האדם מלהכניסם למקום המשתמר, ואף אסור הדבר בשבת, כיון שיתכן שלא נכתבו כלל לשם תפילין אלא לשם קמיע וכדומה, ואין בהם קדושת תפילין.
דין נוסף: מְצָאָן צְבָתִים – זוגות רבים קשורים כל זוג בפני עצמו, אוֹ כְּרִיכוֹת – זוגות רבים כרוכים זה בזה על ידי הרצועות, באופן שאם יכניסם זוג זוג לא יסיים להביא את כולם עד שכבר תצא השבת, לא יטלטלם כלל בשבת, אלא מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן – עומד ושומר עליהם עד שיחשך היום ותצא השבת, וּמְבִיאָן כולן יחד כדרכו.
וּבַסַּכָּנָה – המוצא תפילין בשעת סכנה של גזירת המלכות, שגזרו שלא להניח תפילין, ואם יטלטלם דרך לבישה או בהילוך פחות פחות מארבע אמות יש חשש שיראוהו ויהרגוהו, מְכַסָּן בקש ותבן וְהוֹלֵךְ לוֹ, ולמחרת יחזור ויביאם בכלים סגורים.
