משנה ב: קְרָאָהּ סֵרוּגִין, וּמִתְנַמְנֵם, יָצָא. הָיָה כּוֹתְבָהּ, דּוֹרְשָׁהּ, וּמַגִּיהָהּ, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא. וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. הָיְתָה כְּתוּבָה בַּסַּם, וּבַסִּקְרָא, וּבַקּוֹמוֹס וּבַקַנְקַנְתּוֹם, עַל הַנְּיָר וְעַל הַדִּפְתְּרָא, לֹא יָצָא, עַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית עַל הַסֵּפֶר וּבַדְּיוֹ:
משנתנו מביאה אופנים שונים של קריאת המגילה, ומבארת את דיניהם: קְרָאָהּ סֵרוּגִין – הקורא את המגילה קטעים קטעים, ושהה בין קטע לקטע אפילו שיעור זמן שאפשר לקרוא בו את המגילה כולה, וְכן הקורא את המגילה כשהוא מִתְנַמְנֵם, יָצָא ידי חובתו. הָיָה כּוֹתְבָהּ – היה מעתיק את המגילה מתוך מגילה כשרה, וקרא בפיו כל משפט לפני כתיבתו, או שהיה דּוֹרְשָׁהּ ברבים, ומפרשה, וקרא את כולה, וְכן אם היה מַגִּיהָהּ, ותוך כדי הגהה קרא את כולה, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ לצאת ידי חובתו, יָצָא. וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. הָיְתָה המגילה כְּתוּבָה בַּסַּם – מין שורש עשב שצובעים בו, וּבַסִּקְרָא – מין אבן שצובעים בה אדום, וּבַקּוֹמוֹס וּבַקַנְקַנְתּוֹם – מיני צבע שונים, או שהיתה כתובה עַל הַנְּיָר וְכן אם היתה כתובה עַל הַדִּפְתְּרָא – עור שאינו מתוקן כל צרכו, לֹא יָצָא ידי חובתו, עַד שֶׁתְּהֵא המגילה כְּתוּבָה בכתב אַשּׁוּרִית [כאשר היא כתובה בלשון הקודש], עַל הַסֵּפֶר – על קלף מתוקן כראוי, וּבַדְּיוֹ – בצבע שחור.
משנה ג: בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר, אִם עָתִיד לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ, קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ. וְאִם לָאו, קוֹרֵא עִמָּהֶן. וּמֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִלָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֻּלָּהּ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵאִישׁ יְהוּדִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
כפי שהתבאר בתחילת פרק א', בני כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קוראים את המגילה בט"ו באדר, ובני ערים שאינן מוקפות חומה קוראים בי"ד. משנתנו מבררת את דינו של אדם שעבר ממקום למקום בימי הפורים. בֶּן עִיר, שזמן קריאתו בי"ד, שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ, ששם קוראים בט"ו, וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר, אִם עָתִיד אותו אדם לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ לפני עלות השחר של יום הפורים במקום שהוא שוהה בו עתה, קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ, ולכן, בן כרך הנמצא בעיר, ועתיד לחזור לעירו לפני עלות השחר של י"ד, אינו קורא בליל י"ד, אלא רק בט"ו. ובן עיר הנמצא בכרך, ועתיד לחזור לעירו לפני עלות השחר של ט"ו, קורא בי"ד, הגם שהוא נמצא עתה בכרך. וְאִם לָאו, שעתיד להשאר באותו מקום אף לאחר עלות השחר, קוֹרֵא עִמָּהֶן, ולכן בן עיר הנשאר בכרך בבוקר של ט"ו, קורא עמהם בט"ו. ובן כרך הנשאר בעיר בבוקר של י"ד, קורא בי"ד. עתה עוברת המשנה לברר איזה חלק מהמגילה יש לקרוא: וּמֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִלָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, צריך לקרוא את כֻּלָּהּ, מתחילה ועד סוף. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵ'אִישׁ יְהוּדִי' עד סופה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵ'אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גידל המלך אחשורוש את המן', עד סופה.
