משנה ד: הַכּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן. אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה, וְלֹא מָלִין, וְלֹא טוֹבְלִין וְלֹא מַזִּין, וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם לֹא תִטְבּוֹל, עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. וְכֻלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, כָּשֵׁר:
הַכּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה, ולהוציא את השומעים ידי חובתם, בין אנשים ובין נשים, שאף הן חייבות בקריאת המגילה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, כיון שהקורא ואינו משמיע לאוזניו, לא יצא, ומאחר ולא יצא בעצמו אינו מוציא אחרים. שׁוֹטֶה, הפטור מכל המצוות, וְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָהמַכְשִׁיר בְּקָטָן, כשהגיע לגיל חינוך, כיון שהוא חייב בקריאתה מדרבנן, ומוציא הוא אף את הגדולים, שגם הם חייבים בקריאת המגילה רק מתקנת חכמים. המשנה מביאה עתה מספר מצוות הנוהגות ביום ולא בלילה, ומבארת מתי הוא זמנם המדויק. אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה,קריאה של יום, וְלֹא מָלִין, שנאמר 'וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ', וְלֹא טוֹבְלִין – טמא שדינו לטבול ביום השביעי, וְלֹא מַזִּין אפר פרה אדומה על הטמא, לפי שהוקשה טבילה להזאה, וְכֵן אשה השׁוֹמֶרֶת יוֹם טהרה כְּנֶגֶד יוֹם טומאה, שדינה לטבול למחרת ביום, לֹאתִטְבּוֹל, עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה, שאז מתחיל ה'יום' וניתן לקרוא את המגילה, למול, לטבול ולהזות. וְכֻלָּן – כל הדברים הללו, שצריכים להיעשות ביום, שֶׁעָשׂוּ אותם מִשֶּׁעָלָה עַמּוּדהַשַּׁחַר, כָּשֵׁר, ורק לכתחילה הצריכו להמתין עד הנץ החמה, כדי שייצאו מידי ספק, שאין הכל בקיאים בזמן עליית עמוד השחר.
משנה ה: כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִלָּה, וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּל, וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר, וְלִנְטִילַת לוּלָב, וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין, וְלַמּוּסָפִין, וּלְוִדּוּי הַפָּרִים, וּלְוִדּוּי הַמַּעֲשֵׂר, וּלְוִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים, לִסְמִיכָה, לִשְׁחִיטָה, לִתְנוּפָה, לְהַגָּשָׁה, לִקְמִיצָה, וּלְהַקְטָרָה, לִמְלִיקָה, וּלְקַבָּלָה, וּלְהַזָּיָה, וּלְהַשְׁקָיַת סוֹטָה, וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה, וּלְטַהֲרַת הַמְצֹרָע:
במשנה הקודמת התבאר שזמן קריאת המגילה של יום לכתחילה מנץ החמה, ובדיעבד מעליית עמוד השחר. משנתנו מבארת עד מתי ניתן לקרוא את המגילה, ואגב כך מביאה דברים נוספים הנוהגים ביום. כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִלָּה בפורים, וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּלבימים שקוראים בהם את ההלל, וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר בראש השנה, וְלִנְטִילַת לוּלָב בחג הסוכות,וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין בימים טובים וראשי חודשים, וְלַמּוּסָפִין – להקרבת קרבנות מוסף בבית המקדש, וּלְוִדּוּי הַפָּרִים – כהן גדול או ציבור שחטאו בשוגג, מביאים פר לקרבן, וצריכים לסמוך עליו ולהתוודות, וכל היום כשר לוידוי זה, וּלְוִדּוּי הַמַּעֲשֵׂר – לאחר ביעור מעשר שני, אומר הבעלים את הפרשה המתחילה במילים 'בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת' וגו', ואומר זאת ביום, וּלְוִדּוּי שמתוודה הכהן הגדול ביוֹם הַכִּפּוּרִים כשהוא סומך ידיו על הפר ועל שעיר המשתלח, לִסְמִיכָה – למצוות סמיכה על הקרבן לפני שחיטתו, לִשְׁחִיטָה של הקרבן,לִתְנוּפָה – הנפת החזה של קרבן השלמים, והנפת מנחת העומר, לְהַגָּשָׁה – הגשת המנחה לקרן מערבית דרומית של המזבח, לפני קמיצתה והקטרתה, לִקְמִיצָה – נטילת קומץ מן המנחה לצורך הקטרתה, וּלְהַקְטָרָה של אותו קומץ על גבי המזבח, לִמְלִיקָה – שחיטת העופות לקרבן, וּלְקַבָּלָה – קבלת הדם מהבהמה הנשחטת לצורך הזייתו על גבי המזבח,וּלְהַזָּיָה של הדם על גבי המזבח, וּלְהַשְׁקָיַת סוֹטָה במים המרים המאררים, וְלַעֲרִיפַתהָעֶגְלָה, כשנמצא חלל בשדה ולא נודע מי הכהו, וּלְטַהֲרַת הַמְצֹרָע על ידי הבאת שתי צפורים.
