משנה ד: רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים. חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת. בַּשְּׁנִיָּה, זָכוֹר. בַּשְּׁלִישִׁית, פָּרָה אֲדֻמָּה. בָּרְבִיעִית, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. בַּחֲמִישִׁית חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן. לַכֹּל מַפְסִיקִין, בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבַפוּרִים, בַּתַעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים:
המשניות הבאות עוסקות בעניני קריאת התורה בשבת. בכל שבת, לאחר קריאת פרשת השבוע עולה לתורה אדם נוסף הקורא את פסוקי ה'מפטיר' [עליה זו מכונה 'מפטיר' כיון שעיקרה נועד לקריאת ה'הפטרה', שזו קריאת פסוקים מסוימים בנביא השייכים לפרשת השבוע, ורק מפני כבוד התורה תקנו שאותו עולה יברך תחילה על הקריאה בתורה, ואחר כך יפטיר בנביא]. בדרך כלל העולה למפטיר קורא את הפסוקים האחרונים שנקראו בפרשת השבוע, אמנם בשבתות מסוימות קורא המפטיר ענין שונה, השייך לתאריך של אותה שבת, ומשנתנו פותחת בקריאות הסמוכות לפורים, כיון שמסכת זו עוסקת בעניני ימי הפורים. רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת עצמה, קוֹרִין בשבת זו ל'מפטיר' בְּפָרָשַׁתשְׁקָלִים, כיון שבזמן שבית המקדש היה קיים היו מזכירים בתאריך זה לכל ישראל את חיוב הבאת מחצית השקל, שהוא פעם בשנה. חָל ראש חדש אדר לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת – באמצע השבוע, מַקְדִּימִין את קריאת פרשת שקלים לְשֶׁעָבַר – לשבת הקודמת, כדי שתהיה קריאת פרשה זו קודמת לראש חדש אדר, וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת – בשבת שאחריה אין מפטירים בפרשה מיוחדת, אלא בפרשת השבוע, כשאר שבתות. בַּשְּׁנִיָּה – בשבת השניה של חודש אדר [או אחרי השבת שקראו בה פרשת שקלים, או אחרי השבת שהפסיקו בה, כפי שהתבאר], קוראים בפרשת זָכוֹר, העוסקת בזכירת מעשה עמלק, כדי לסמוך את מחיית עמלק למחיית המן בימי הפורים, לפי שהמן הרשע היה מזרע עמלק. בַּשבת השְּׁלִישִׁית של חודש אדר מפטירים בפרשת פָּרָה אֲדֻמָּה, כדי להזכיר לישראל לטהר את עצמם להקרבת קרבן פסח בטהרה. בַּשבת הרְבִיעִית, מפטירים בפרשת 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם', שם מוזכרת פרשת הקרבת קרבן הפסח, וקוראים בה בשבת זו, לקראת חג הפסח. ובכל ארבע הפרשיות הללו קוראים בהפטרה מעין פרשיות אלו. בַּשבת החֲמִישִׁית חוֹזְרִין לְהפטיר כְסִדְרָן – לפי סדר פרשיות השבוע, וקוראים הפטרות מעין פרשות השבוע. לַכֹּל מַפְסִיקִין – לכל הזמנים המיוחדים שיוזכרו להלן מפסיקים מלהפטיר כסדר הפרשיות, ומפטירים בפרשיות השייכות לאותו היום, בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבַפוּרִים, אם חלו בשבת, מפטירים מענין אותו היום, בַּתַעֲנִיּוֹת, וּבַמַּעֲמָדוֹת – כינוס של ישראלים המתקבצים לתפילה וקריאת התורה בזמן הקרבת הקרבנות בבית המקדש, אם חלו בימים שני וחמישי, משנים את קריאת התורה הרגילה לקריאה אחרת כמו שיבואר להלן, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים שחל בשבת, אין קוראים במנחה את פרשת השבוע הבא, אלא קוראים את הקריאה של יום הכפורים, שזו פרשת עריות.
משנה ה: בַּפֶּסַח קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים. בָּעֲצֶרֶת, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַחֲרֵי מוֹת. בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג:
משנתנו ממשיכה לפרט את קריאות ה'מפטיר' במועדים שונים: בְּיום טוב ראשון של פֶּסַח, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים – שבספר ויקרא, וזו הפרשה המתחילה ב'שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד', ואחר כך מובאים בה עניני המועדות. בָּעֲצֶרֶת – בחג השבועות, קוראים פרשת 'שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת תִּסְפָּר לָךְ'. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה קוראים פרשת 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָדלַחֹדֶשׁ'. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קוראים פרשת אַחֲרֵי מוֹת, בה מובא סדר עבודת כהן גדול ביום הכפורים. בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג – של סוכות, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים,כמו בפסח, וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג – בחול המועד סוכות, קוראים בְּפרשת קָרְבְּנוֹת הֶחָג, בהם ציותה התורה מה להקריב בכל יום, וכיון שבסוכות משתנה מספר הפרים הקרבים מיום ליום, קוראים בכל יום את הפרשה של אותו היום.
