מסכת מגילה, פרק ד, משניות ד-ה

משנה ד: הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים. לֹא יִקְרָא לַמְתֻרְגְּמָן יוֹתֵר מִפָּסוּק אֶחָד, וּבַנָּבִיא שְׁלשָׁה. הָיוּ שְׁלָשְׁתָּן שָׁלשׁ פָּרָשִׁיּוֹת, קוֹרִין אֶחָד אֶחָד. מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. וְעַד כַּמָּה הוּא מְדַלֵּג, עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְסוֹק הַמְתֻּרְגְּמָן:
הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה בציבור, לֹא יִפְחוֹת מִלקרוא שְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כנגד תורה נביאים וכתובים. בזמנם היו נוהגים שמתורגמן עומד ומתרגם כל פסוק ללשון ארמית, שהיו העם מבינים אותה, ולֹא יִקְרָא לַמְתֻרְגְּמָן יוֹתֵר מִפָּסוּק אֶחָד, כדי שלא יתבלבל המתורגמן ויטעה בתרגומו, וּבַנָּבִיא יכול לקרוא למתורגמן אפילו שְׁלשָׁה פסוקים, לפי שבקריאת הנביאים לא חששו חכמים כל כך אם יטעה, כיון שאין שם מצוות, ואין נזק גדול מטעות זו. אמנם אף בקריאת הנביא, אם הָיוּ שְׁלָשְׁתָּן – שלשת הפסוקים שָׁלשׁ פָּרָשִׁיּוֹת, שכל פסוק הוא ענין אחר, קוֹרִין ומתרגמים אֶחָד אֶחָד, ולא שנים או שלשה פסוקים בבת אחת. מְדַלְּגִין בִּקריאת הנָּבִיא מפרשה לפרשה ואפילו מענין לענין, וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה מענין לענין, כיון שהשומע את הקורא מדלג ממקום למקום אין ליבו מיושב לשמוע ולהבין את הדברים, אבל באותו ענין מותר לדלג אפילו בתורה. וְעַד כַּמָּה הוּא מְדַלֵּג, באופנים שמותר לדלג בהם [בנביא אפילו לענין אחר, ובתורה באותו ענין], עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְסוֹק הַמְתֻּרְגְּמָן – שיספיק להתחיל את הפסוק הבא לפני שיסיים המתורגמן לתרגם את הפסוק הקודם, כיון שאין זה כבוד הציבור שיצטרכו להמתין בשתיקה.
משנה ה: הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא הוּא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע, וְהוּא עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הָיָה קָטָן, אָבִיו אוֹ רַבּוֹ עוֹבְרִין עַל יָדוֹ:
הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא – אותו אדם שרגיל להפטיר בשבת בנביא, שאין אנשים מחשיבים זאת כל כך ככבוד, שהרי אפילו קטן יכול לעשות זאת, תיקנו לו חכמים דברים נוספים לכבודו, שהוּא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע, וְהוּא עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בתפילה, וְהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו – אם הוא כהן, הוא מתחיל בברכת כהנים, ושאר הכהנים מברכים אחריו. וְאִם הָיָה המפטיר בנביא קָטָן, שאינו יכול לפרוס על שמע או לעבור לפני התיבה, אָבִיו אוֹ רַבּוֹ עוֹבְרִין עַל יָדוֹ – בשבילו.