פרק ג, משנה א: כָּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה, דִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כָל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר אוֹ כַדּוּר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כָּל דָּבָר:
פרק ג, משנה א: כָּל הַצְּלָמִים, אֲסוּרִים בהנאה כדין עבודה זרה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַםאַחַת בַּשָּׁנָה, כלומר, היו עובדי העבודה זרה עושים את הצלם כנגד מקום מסוים במערכת השמש, ובאותו היום שהשמש נמצאת במקום מסוים זה, היו עובדים לאותו הצלם ומתפללים אליו, ואף שיש צורות רבות שאינן עשויות כלל לשם עבודה זרה, כולן אסורות, דִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, כיון שהוא חושש גם למיעוט. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כָל שֶׁיֵּשׁבְּיָדוֹ מַקֵּל, אוֹ צִפּוֹר, אוֹ כַדּוּר, שזהו סימן חשיבות [ובמקל כוונתם לרמוז שרודה בכל העולם במקלו, ובצפור כוונתם לרמוז שכל העולם תחתיו כצפור שהיא עפה למעלה מהכל, וכדור מרמז על כדור העולם, שהם מאמינים שהוא בידו], וכן אם יש בידו חרב, עטרה או טבעת, זהו סימן לכך שכוונתם להחשיבו כעבודה זרה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹכָּל דָּבָר, ואפילו אבן או קיסם, נחשב הוא לעבודה זרה.
משנה ב: הַמּוֹצֵא שִבְרֵי צְלָמִים, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים. מָצָא תַבְנִית יָד אוֹ תַבְנִית רֶגֶל, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁכַּיּוֹצֵא בָהֶן נֶעֱבָד:
משנה ב: הַמּוֹצֵא שִבְרֵי צְלָמִים, הרי יש כאן ספק ספיקא, שמא אפילו כשהיו שלמים לא עבדום כלל, וגם אם עבדום, שמא ביטלו אותם בשבירתם, ולכן הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים. מָצָאתַבְנִית יָד שלמה, אוֹ תַבְנִית רֶגֶל שלמה, אין זה נחשב שברי צלמים, אלא הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים,מִפְּנֵי שֶׁכַּיּוֹצֵא בָהֶן נֶעֱבָד – כיון שדרכם לעשות תבנית יד או תבנית רגל בפני עצמה ולעובדה, והרי זה כצלם שלם, האסור.
