משנה ט: נָטַל מִמֶּנָּה עֵצִים, אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה. הִסִּיק בָּהֶן אֶת הַתַּנּוּר, אִם חָדָשׁ, יֻתָּץ. וְאִם יָשָׁן, יֻצַּן. אָפָה בוֹ אֶת הַפַּת, אֲסוּרָה בַהֲנָאָה. נִתְעָרְבָה בַאֲחֵרוֹת, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת בַּהֲנָאָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיָם הַמֶּלַח. אָמְרוּ לוֹ, אֵין פִּדְיוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה. נָטַל הֵימֶנָּה כַרְכַּר, אָסוּר בַּהֲנָאָה. אָרַג בּוֹ אֶת הַבֶּגֶד, הַבֶּגֶד אָסוּר בַּהֲנָאָה. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיָם הַמֶּלַח. אָמְרוּ לוֹ, אֵין פִּדְיוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה:
משנה ט: נָטַל מִמֶּנָּה [-מהאשירה] עֵצִים, הרי הם אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה. ואם עבר והִסִּיק בָּהֶן אֶת הַתַּנּוּר, אִם היה זה תנור חָדָשׁ, שההיסק הראשון מחשל ומחזק אותו לעולם, נמצא שהושלמה בנייתו על ידי עצי עבודה זרה, ואסור הוא בהנאה לעולם, ולכן יֻתָּץ – יש לשוברו. וְאִם היה זה תנור יָשָׁן, שאין ההיסק משביח אותו, יֻצַּן – יש לצננו, כדי לא ליהנות מחום האיסור, ואחר כך נשאר התנור בהיתרו. אָפָה בוֹ אֶת הַפַּת, באש הבוערת בעצי עבודה זרה, אֲסוּרָה הפת בַהֲנָאָה. נִתְעָרְבָה הפת בַאֲחֵרוֹת שנאפו בעצים של היתר, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת בַּהֲנָאָה, כיון שככר לחם זהו דבר חשוב שדרך למנותו, ואינו בטל ברוב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, באופן שהתערבה הפת האסורה באחרות המותרות, יוֹלִיךְ את דמי ההֲנָאָה לְיָם הַמֶּלַח, כלומר, יטיל לים המלח את דמי הככר האסורה שהתערבה בככרות המותרות, והכל מותר. אָמְרוּ לוֹ, אֵין פִּדְיוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה, ואינו יכול להתיר את הפת בדרך זו, אלא הכל אסור. נָטַל הֵימֶנָּה [-מהאשירה] כַרְכַּר – עץ שמשתמשים בו האורגים להעביר את חוט הערב בין חוטי השתי, אָסוּר בַּהֲנָאָה. אָרַג בּוֹ אֶת הַבֶּגֶד, הַבֶּגֶד אָסוּר בַּהֲנָאָה. נִתְעָרֵב הבגד בַּאֲחֵרִים, וְאותם בגדים אֲחֵרִים חזרו והתערבו בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיָם הַמֶּלַח – ישליך לים המלח את דמי אותו בגד של איסור שהתערב בבגדים האחרים. אָמְרוּ לוֹ חכמים, אֵין פִּדְיוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה, ונשארו כל הבגדים אסורים בהנאה.
משנה י: כֵּיצַד מְבַטְלָהּ. קִרְסֵם, וְזֵרֵד, נָטַל מִמֶּנָּה מַקֵּל אוֹ שַׁרְבִיט, אֲפִלּו עָלֶה, הֲרֵי זוֹ בְטֵלָה. שְׁפָיָהּ לְצָרְכָּהּ, אֲסוּרָה. שֶׁלֹּא לְצָרְכָּהּ, מֻתֶּרֶת:
משנה י: גוי העובד לעבודה זרה יכול לבטלה, ולאחר מכן מותרת היא בהנאה לישראל. משנתנו מבארת את דרך ביטולה של העבודה זרה:
כֵּיצַד מְבַטְלָהּ הגוי לאשירה שנעשתה לשם עבודה זרה, קִרְסֵם – נטל ממנה קיסמים דקים לצורך הדלקת אש, וְזֵרֵד – חתך את הענפים הלחים שבה, נָטַל מִמֶּנָּה מַקֵּל אוֹ שַׁרְבִיט, אֲפִלּו נטל ממנה עָלֶה, הֲרֵי זוֹ בְטֵלָה. שְׁפָיָהּ – גירדה והחליקה, אם עשה כן לְצָרְכָּהּ, כדי ליפותה, אין זה ביטול, ואֲסוּרָה. אבל אם עשה כן שֶׁלֹּא לְצָרְכָּהּ, אלא כדי ליטול את נסורת העץ היוצאת מהאשירה, הרי זה ביטול, ומֻתֶּרֶת.
