מסכת עבודה זרה, פרק ד, משניות א-ב

פרק ד, משנה א: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ אֲבָנִים זוֹ בְצַד זוֹ בְצַד מַרְקוּלִיס, אֲסוּרוֹת. וּשְׁתַּיִם, מֻתָּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שֶׁנִּרְאוֹת עִמּוֹ, אֲסוּרוֹת. וְשֶׁאֵין נִרְאוֹת עִמּוֹ, מֻתָּרוֹת:
משנתנו עוסקת בעבודה זרה המכונה בלשון החכמים 'מרקוליס' [ושמו האמיתי של האליל הוא 'מרקור', ועובדיו מאמינים שהוא הממונה על עוברי הדרכים, ומעמידים אותו בפרשת דרכים, וידו נטויה להראות את כיוון ההליכה לעוברי הדרכים, ולפעמים במקום להעמיד פסל שלם היו מעמידים שלש אבנים, שתים ואחת על גביהם, והעליונה היא כנגד ראשו, והשתים התחתונות כנגד ידיו, והעוברים ושבים המאמינים בו משליכים אליו אבן, וזו דרך עבודתו], רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ אֲבָנִים העומדות זוֹ בְצַד זוֹ, ושלשתן נמצאות בְצַד עבודה זרה ששמה מַרְקוּלִיס, ובמרחק ארבע אמות ממנה, שברור שלא נפלו האבנים מהמרקוליס עצמו, אֲסוּרוֹת, כיון שדרך עובדי עבודה זרה זו לעשות מרקוליס קטן לצד מרקוליס גדול, ובאותו מרקוליס קטן אין מקפידים שיהיו מונחים בסדר זה של שתי אבנים ואחת על גביהן, אלא כל שלש אבנים המונחות שם יחד נחשבות בעיניהם לעבודה זרה, אך אין מרקוליס פחות משלש אבנים, וְלכן אם היו שם רק שְׁתַּיִם – שתי אבנים בצד המרקוליס, מֻתָּרוֹת, כיון שאין דרך לעשותו משתי אבנים, וגם ניכר שלא נפלו מהמרקוליס הגדול. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אין דרך כלל לעשות מרקוליס קטן לצד מרקוליס גדול, ולכן, אותן אבנים שֶׁנִּרְאוֹת עִמּוֹ – הסמוכות לו, שיתכן שנפלו ממנו, אֲסוּרוֹת, ואפילו אינן שלשה, אלא שתים או אפילו אבן אחת. וְשֶׁאֵין נִרְאוֹת עִמּוֹ, וברור שלא נפלו ממנו, אף על פי שהן שלש או יותר, הרי הן מֻתָּרוֹת:
משנה ב: מָצָא בְרֹאשׁוֹ מָעוֹת, כְּסוּת אוֹ כֵלִים, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. פָּרְכִּילֵי עֲנָבִים וַעֲטָרוֹת שֶׁל שִׁבֳּלִים וְיֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אָסוּר:
מָצָא בְרֹאשׁוֹ של מרקוליס [או של שאר עבודה זרה] מָעוֹת, כְּסוּת אוֹ כֵלִים, שאינם מונחים דרך נוי, וכגון שהמעות בארנק התלוי בצווארו, והכסות מקופלת ומונחת על ראשו וכיוצא בזה, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. אבל אם מצא שם פָּרְכִּילֵי עֲנָבִים – אשכולות ענבים הכרותות עם הזמורות של הגפן, וַעֲטָרוֹת שֶׁל שִׁבֳּלִים, וְיֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת המונחים בכלי זכוכית, וְכָל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אָסוּר, משום תקרובת עבודה זרה.