מסכת עבודה זרה, פרק ד, משניות ג-ד

משנה ג: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה לָהּ גִנָּה אוֹ מֶרְחָץ, נֶהֱנִין מֵהֶן שֶׁלֹּא בְטוֹבָה וְאֵין נֶהֱנִין מֵהֶן בְטוֹבָה. הָיָה שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אֲחֵרִים, נֶהֱנִין מֵהֶן בֵּין בְּטוֹבָה וּבֵין שֶׁלֹּא בְטוֹבָה:
משנה ג: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה לָהּ גִנָּה אוֹ מֶרְחָץ, נֶהֱנִין מֵהֶן שֶׁלֹּא בְטוֹבָה – מותר להנות מהן באופן שאינו מחזיק טובה לעבודה זרה, וכל שכן שאינו משלם שכר על כך לעבודה זרה, כיון שלגבי עבודה זרה לא שייך 'להקדיש' לה דברים, אלא אם כן הקריבום לפניה, שאז הם נאסרים מדין תקרובת עבודה זרה, אבל כל זמן שלא הקריבום, אף שהם שייכים לעבודה זרה, אינם אסורים, וְאֵין נֶהֱנִין מֵהֶן בְטוֹבָה – אסור להנות מהם באופן שמחזיק לה טובה, וכל שכן שאסור להנות באופן שמשלם שכר על הנאתו, כיון ששכר זה ניתן לעבודה זרה. הָיָה המרחץ שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אֲחֵרִים, נֶהֱנִין מֵהֶן בֵּין בְּטוֹבָה וּבֵין שֶׁלֹּא בְטוֹבָה – בין אם מחזיק להם טובה ובין אם אינו מחזיק להם טובה, אך אסור להנות באופן שמשלם להם שכר.
משנה ד: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי, אֲסוּרָה מִיָּד. וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֵינָהּ אֲסוּרָה עַד שֶׁתֵּעָבֵד. נָכְרִי מְבַטֵל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵרוֹ, וְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מְבַטֵל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי. הַמְבַטֵל עֲבוֹדָה זָרָה, בִּטֵל מְשַׁמְּשֶׁיהָ. בִּטֵל מְשַׁמְּשֶׁיהָ, מְשַׁמְּשֶׁיהָ מֻתָּרִין וְהִיא אֲסוּרָה:
משנה ד: משנתנו מבארת כמה חילוקי דינים שיש בין עבודה זרה של ישראל לבין עבודה זרה של גוי:
עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי, שעשאה הגוי לשם עבודה ועדיין לא עבדה, הרי היא אֲסוּרָה מִיָּד, כיון שנאמר לגבי הגויים 'פסילי אלוהיהם', ללמד שמשעה שפיסלו לשם עבודה זרה, נעשה לו אלוה, ואסור בהנאה. וְאילו עבודה זרה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֵינָהּ אֲסוּרָה עַד שֶׁתֵּעָבֵד, כיון שנאמר לגבי ישראל 'ושם בסתר', והיינו עד שיעשה דברים הנעשים בסתר, שאין ישראל עובד עבודה זרה בגלוי, מפחד בית דין, אלא בסתר.
נָכְרִי, מְבַטֵל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵרוֹ, כיון שנאמר 'פסילי אלוהיהם תשרפון באש', ללמד שרק בזמן שהם נוהגים בהם מנהג אלוהות הרי הם אסורים, ואילו לאחר שביטלום אינם אסורים. וְיִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ מְבַטֵל אפילו עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל נָכְרִי, וכל שכן שאינו מבטל עבודה זרה של עצמו, שאפילו גוי אינו יכול לבטל עבודה זרה של ישראל.
גוי הַמְבַטֵל עֲבוֹדָה זָרָה, בִּטֵל בכך גם את מְשַׁמְּשֶׁיהָ, והרי הם מותרים. אבל אם בִּטֵל רק את מְשַׁמְּשֶׁיהָ, מְשַׁמְּשֶׁיהָ מֻתָּרִין, וְהִיא עצמה אֲסוּרָה.