משנה א: הָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּשָׁלשׁ דְּרָכִים, וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי דְרָכִים. נִקְנֵית בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר, וּבְבִיאָה. בְּכֶסֶף, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּדִינָר וּבְשָׁוֶה דִינָר. וּבֵית הִלֵל אוֹמְרִים, בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְרוּטָה. וְכַמָּה הִיא פְרוּטָה, אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בְּאִסָר הָאִיטַלְקִי. וְקוֹנָה אֶת עַצְמָה בְּגֵט וּבְמִיתַת הַבָּעַל. הַיְבָמָה נִקְנֵית בְּבִיאָה. וְקוֹנָה אֶת עַצְמָה בַּחֲלִיצָה וּבְמִיתַת הַיָּבָם:
משנה א: הָאִשָּׁה נִקְנֵית – מתקדשת לבעלה בְּשָׁלשׁ דְּרָכִים שונות, וכפי שיבואר להלן, וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי דְרָכִים. ומבארת המשנה, האשה נִקְנֵית בְּכֶסֶף – על ידי שהאדם הבא לקדשה נותן לה כסף כדי שתתקדש לו, בִּשְׁטָר – שכותב לה על גבי שטר 'הרי את מקודשת לי', ונותנו לה, וּבְבִיאָה.
ממשיכה המשנה ומבארת כמה הוא שיעור כסף הקידושין: בְּכֶסֶף, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּדִינָר, וּבְשָׁוֶה דִינָר. וּבֵית הִלֵל אוֹמְרִים, בִּפְרוּטָה, וּבְשָׁוֶה פְרוּטָה. וְכַמָּה הִיא פְרוּטָה, אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בְּאִסָר הָאִיטַלְקִי.
וְקוֹנָה אֶת עַצְמָה בְּגֵט – כשנותן לה בעלה גט, וּבְמִיתַת הַבָּעַל.
אדם שמת ללא ילדים, מצוה על אחיו לישא את אשתו, ודבר זה נקרא 'יבום', או לפוטרה ב'חליצה': הַיְבָמָה נִקְנֵית ליבם בְּבִיאָה. וְקוֹנָה אֶת עַצְמָה, קודם הייבום, בַּחֲלִיצָה – שחולצת את נעלו באופן האמור בתורה, וּבְמִיתַת הַיָּבָם.
משנה ב: עֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר. וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּשָּׁנִים וּבַיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כָּסֶף. יְתֵרָה עָלָיו אָמָה הָעִבְרִיָּה, שֶׁקּוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּסִימָנִין. הַנִּרְצָע נִקְנֶה בִרְצִיעָה, וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּיּוֹבֵל וּבְּמִיתַת הָאָדוֹן:
אגב המשנה הקודמת, מובאים במשניות הבאות דיני קנינים נוספים: עֶבֶד עִבְרִי, נִקְנָה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר – או בכסף הניתן לו, או בשטר קנין, שכותב העבד לאדון 'הריני מכור לך'. וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ – משתחרר מעבדותו לרבו, בַּשָּׁנִים – לאחר תום השנים שנמכר להם [אם מכרוהו בית דין היינו לשש שנים, ואם מכר את עצמו הרי זה לפי מנין השנים שמכר], וּבַיּוֹבֵל – ביום הכפורים של שנת היובל, אף שעדיין לא הסתיימו שנות ממכרו, וּבְגִרְעוֹן כָּסֶף – אם משלם העבד לאדון כסף כשווי השנים שעדיין לא עבדו.
יְתֵרָה עָלָיו אָמָה הָעִבְרִיָּה – יש יתרון לאמה עבריה על פני עבד עברי, שֶׁמלבד שלשת דברים אלו שאף היא יוצאת בהם לחירות, קּוֹנָה אֶת עַצְמָהּ גם בַּסִּימָנִין – בסימני גדלות. הַנִּרְצָע – עבד עברי שלא רצה לצאת לחירות בתום שש שנות ממכרו, שאמרה תורה 'ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם', נִקְנָה בִרְצִיעָה לענין זה שממשיך בעבדותו עד שנת היובל, וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ לצאת לחירות, בַּיּוֹבֵל, וּבְמִיתַת הָאָדוֹן.
