משנה ה: נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת, נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְשֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, אֵין נִקְנִין אֶלָא בִמְשִׁיכָה. נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְזוֹקְקִין (נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת) אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן:
משנה ה: נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת – קרקעות [ומכונים כך מפני שהם קיימים לעולם, ובני אדם סומכים עליהם], נִקְנִין בְּכֶסֶף [והיינו במקום שאין רגילים לכתוב שטר מכירה], וּבִשְׁטָר מכירה שנכתב עליהם, וּבַחֲזָקָה – כשעושה הקונה בפני המוכר מעשה המראה על בעלותו בקרקע, כגון שמתקין מנעול לדלת, או שפורץ את המנעול הקיים. וּנכסים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, והיינו נכסים המיטלטלים, אֵין נִקְנִין אֶלָא בִמְשִׁיכָה.
דין נוסף, נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, כלומר מטלטלין, נִקְנִין יחד עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת, והיינו קרקעות, בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, שהם דרכי הקנין של קרקעות, וכאשר אותו אדם מוכר לחבירו קרקעות ומטלטלין, די במעשה הקנין של הקרקע כדי לקנות גם את המטלטלין. וְאף שאין נשבעים על קרקעות, זוֹקְקִין (נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת) אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן, כלומר, אם התחייב האדם לחבירו שבועה על מטלטלין, מגלגלים עליו גם את השבועה על הקרקעות, אם אכן יש לו תביעת קרקע על חבירו.
משנה ו: כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָמִים בְּאַחֵר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיַּב זֶה בַּחֲלִיפָיו. כֵּיצַד, הֶחֱלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיַּב זֶה בַּחֲלִיפָיו. רְשׁוּת הַגָּבוֹהַ, בְּכָסֶף. וּרְשׁוּת הַהֶדְיוֹט, בַּחֲזָקָה. אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ, כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט:
משנה ו: משנתנו מבארת שיש דרך לקנות דבר ללא מעשה קנין בו עצמו, אלא על ידי החלפתו בחפץ אחר: כָּל הַנַּעֲשָׂה דָמִים בְּאַחֵר – כל דבר שיש צורך לשום ולאמוד את שוויו, והיינו כל המיטלטלין מלבד מטבעות כסף, שרוצה אדם למוכרם לחבירו תמורת חפץ אחר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה – אחר שעשה אחד מהם מעשה קנין בחפץ שהוא רוצה לקנות, נִתְחַיַּב זֶה בַּחֲלִיפָיו – חייב לתת לשני את החפץ שקנה תמורתו, והלה זכה בו בכל מקום שהוא. כֵּיצַד, הֶחֱלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, כגון שמשך אחד מהם את השור, נִתְחַיַּב זֶה בַּחֲלִיפָיו, וזכה השני בפרה שנקנתה תמורת השור.
רְשׁוּת הַגָּבוֹהַ, בְּכָסֶף – גזבר של הקדש הקונה בהמה לצורך ההקדש, קונה אותה על ידי נתינת כסף אף שאינה בפניו, וּרְשׁוּת הַהֶדְיוֹט, בַּחֲזָקָה – אבל סתם אדם אינו קונה בנתינת כסף, עד שיחזיק בחפץ הנקנה, וימשכנו לרשותו.
אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ – אדם האומר על שור שברשותו שיהיה לעולה, או על בית שברשותו שיהא להקדש, אף שלא עשה כל מעשה, הרי זה כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט – כמו מעשה קנין של אדם רגיל, ואינו יכול לחזור בו מהקדשה זו.
