הרי"ף מוכיח עתה מתוך הסוגיא את פירושו בענין 'טעות אשה אחת' ו'טעות שתי נשים', וְדָיְיקִינַן לְהַאי פֵּירוּשָׁא – ויש לדייק מהסוגיא כפירוש זה, מִדְּקָתָּנֵי – מכך ששנינו בְּטָעוּת אִשָּׁה אַחַת כְּעֵין שְׁתֵּי נָשִׁים אופן שלאחר זמן כְּנָסָהּ, והיינו בדרך נישואין, וְקָתָּנֵי – ומאידך שנינו בְּטָעוּת אִשָּׁה אַחַת גְּרֵידְתָא [-לבדה], שקידשה על תנאי, וּבָעַל ללא תנאי, דְּאַלְמָא – ויש לדייק מחילוק לשון זה, ש'כְּנָסָהּ', לְאַחַר זְמַן מַשְׁמָע, ואילו משמעות לשון 'וּבָעַל' היא לְאַלְתַּר, הִלְכָּךְ – ולכן יש חילוק ביניהם, כְּדִכְנָסָהּ – באופן שנשאה לְאַחַר זְמַן מהקידושין, וְלֹא קָא קָפֵיד אַתְּנָאֵיהּ בִּשְׁעַת כְּנִיסָה – ולא הקפיד בשעת הנשואין על התנאי שהתנה בשעת הקידושין, וְלֹא קָא בָּדִיק אִי אִיתֵיהּ לִתְנָאֵיהּ אוֹ לֹא – ולא בדק האם התקיים תנאו או לא, אַמְרִינָן אַחוֹלֵי אַחְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ – באופן זה אנו אומרים שמחל על תנאו. אֲבָל קִדֵּשׁ וּבָעַל לְאַלְתַּר, מוּכָח מִילְּתָא דְּאַדַּעְתָּא דִּתְנַאי בָּעַל – הדבר מוכיח שבעל על דעת שיתקיים התנאי שהתנה בשעת הקידושין, וּכְמַאן דְּאַתְנֵי בִּבְעִילָה דָּמֵי – והרי זה כאילו התנה גם בבעילה עצמה, וְלֹא אַמְרִינָן אַחוֹלֵי אַחְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ – ואין אומרים שמחל על תנאו.
מוסיף הרי"ף: וְדַיְיקִינָן נַמִּי מִדְּקָתָּנֵי בְּמַתְנִיתִין – ויש לדייק כן אף ממה ששנינו במשנתנו, וּבִפְלוּגְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל – וכן ממה שלמדנו בענין מחלוקתם של רב ושמואל, דְּתַרְוַיְיהוּ (סָבְרִי) – ששניהם עוסקים בטָעוּת אִשָּׁה אַחַת כְּעֵין שְׁתֵּי נָשִׁים נִינְהוּ, והיינו שגילה דעתו שאינו מקפיד על קיום התנאי, וּכְנָסָהּ סְתָם, ללא תנאי. ויש לדייק מכך, דטַעֲמָא – הטעם שהתנאי אינו קיים הוא כיון דִּכְנָסָהּ סְתָם, ומשמע מכך, הָא – אבל אם לֹא כְּנָסָהּ סְתָם, אֶלָּא קָפִיד וּבָדִיק לִתְנָאֵיהּ בִּשְׁעַת כְּנִיסָה – הקפיד ובדק את תנאו בשעה שנשאה, שחזר והתנה אותו באותה שעה, אֲפִלּוּ רַב מוֹדֶה דְּלֹא בָּעְיָא גִּיטָּא מִינֵּיהּ – שאינה צריכה ממנו גט, כיון דְעַל דעת שיתקיים תְּנָאוֹ בָּעַל, וְקִדּוּשֵׁי טָעוּת הֵן, וְהַיְינוּ טָעוּת אִשָּׁה אַחַת גְּרֵידְתָא. וְהֵיכָא דְּקַדֵּישׁ וּבָעַל לְאַלְתַּר – ובאופן שקידש ובעל מיד, נַמִּי דִּכְוָותַהּ הוּא – גם כן יהיה הדין כן, שהרי זה כמתנה בפירוש גם בבעילה, וְחַד טַעֲמָא הוּא – וטעם אחד הוא לשני אופנים אלו, כיון שבכל פעם שמוכח שלא מחל על תנאו, תנאו קיים. ואם לא התקיים התנאי, הרי הקדושין בטלים. וְהַנֵּי תְּיוּבְתָּא כּוּלְּהוּ דְּקָא מוֹתִיב לֵיהּ אַבַּיֵּי לְרַבָּה – ובכל הקושיות שהקשה אביי על רבה, כפי שהובאו בגמרא, לֵית בְּהוּ – אין בהם אֶלָּא לְשׁוֹן בְּעִילָה, לְמֵימְרָא דַּאֲפִילוּ לְאַלְתַּר בָּעַל פְּלִיגִי – שנלמד מכך שאפילו באופן שבעל לאלתר, נחלקו.
וּפָרִיק רַבָּה לְהַנְהוּ תְּיוּבְתָּא כּוּלְּהוּ – ותירץ רבה את כל הקושיות הללו שהקשה עליו אביי, וְקָא מְסַיַּיע לֵיהּ – וסייע לדבריו מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הַמְקַדֵּשׁ עַל תְּנַאי, כגון שהתנה שאין עליה נדרים או שאין בה מומים, וּבָעַל ללא תנאי, אם התבטל התנאי כגון שנמצאו עליה נדרים או מומים, אֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, כיון שהקדושין בטלים, וְשָׁמַעְתְּ מִינַּהּ – ויש לך ללמוד מכך, דְּהָדָא הִיא טָעוּת אִשָּׁה אַחַת גְּרֵידְתָא – שזהו האופן של טעות אשה אחת, והיינו אופן שלא חזר בו לאחר הקידושין ובעל מיד, דְּלֹא צְרִיכָה גִּיטָּא – שבאופן זה אינה צריכה ממנו גט, מִשּׁוּם דְּמִקַּח טָעוּת הוּא, וכפי שהתנה בקידושין.
אֵלּוּ הם דִּבְרֵי רַבָּה, הסובר שאם היה תנאי בקידושין, ולא מסתבר שחזר בו לאחר מכן, כגון שבעל מיד, ולא התקיים התנאי, הרי הקידושין בטלים ואינה צריכה ממנו גט, וַאֲפִלּוּ הָכִי לֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ – ואף שדחה רבה את קושיותו של אביי מכל מקום אין הלכה כרבה, דְּהָא אַסְּקִינַן – שהרי הסיקה הגמרא ואמרה, אָמַר רַב כַּהֲנָא מִשְּׁמֵיהּ [-משמו] דְּעוּלָּא, הַמְקַדֵּשׁ עַל תְּנַאי, וּבָעַל, צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה – אירע מעשה כזה, וְלֹא הָיָה כֹּחַ בַּחֲכָמִים לְהוֹצִיאָהּ בְּלֹא גֵּט, ולכן בין אם בעל ללא תנאי לאחר הקידושין, ובין אם נשאה ללא תנאי לאחר הקידושין (ר"ן), אף שלא התקיים התנאי שהתנה בשעת הקידושין, צריכה ממנו גט. וּלְאַפּוֹקֵי מֵהַאי תַּנָּא – ודין זה בא להוציא ולמעט משיטת תנא אחר, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, נאמר בפסוק לגבי סוטה (במדבר ה יג) 'וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה', כלומר שלא היתה אנוסה בדבר, ולכן היא אֲסוּרָה, ומשמע מכך, הָא נִתְפָּשָׂה – אבל אם היתה אנוסה, הרי היא מוּתֶּרֶת לבעלה, וְיֵשׁ לְךָ אשה אַחֶרֶת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּשָׂה, אלא נבעלה מרצונה לאחר תחת בעלה, מכל מקום מוּתֶּרֶת היא לבעלה, וְאֵיזוֹ היא, זוֹ שֶׁקִּדּוּשֶׁיהָ היו קִדּוּשֵׁי טָעוּת, שֶׁאֲפִלּוּ בְּנָהּ מוּרְכָּב עַל כְּתֵפָהּ, ובודאי נבעלה לבעלה, מכל מקום מְמָאֶנֶת וְהוֹלֶכֶת לָהּ, כיון שהקידושין בטלים מעיקרם מחמת הטעות, ולא אמרינן שכיון שבעל התכוון לקדשה בביאה, אלא אינה מקודשת כלל, ולכן אפילו אם לא נאנסה אלא זינתה מרצון תחת זה שהתקדשה לו קדושי טעות, אינה נאסרת עליו, ואם בא לקדשה שנית בלא תנאי הרי היא מותרת לו, אַלְמָא לֵיתָא לִדְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – ומוכח ממסקנת הגמרא שאין הלכה כרבי ישמעאל, אלא כיון שנשאה או בא עליה לאחר הקידושין, הרי היא צריכה גט, וממילא אם זינתה תחתיו מרצונה, הרי היא נאסרת עליו.
