הרי"ף מביא עתה דין נוסף הנלמד מהברייתא של רבי ישמעאל לגבי דרשת הפסוק 'והיא לא נתפשה': וְגַרְסִינָן תּוּ – עוד שנינו במסכת נדה בְּפֶּרֶק בָּא סִימָן הַתַּחְתּוֹן (נב.), בְּעִנְיָן תִּינֹקֶת יתומה שקידשוה אחיה ואמה קידושין דרבנן, שיכולה למאן בבעלה כל זמן שהיא קטנה, שלאחר שֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, שוב אֵינָהּ יְכוֹלָה לְמָאֵן, כיון שהיא כבר גדולה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אינה נחשבת כגדולה לענין זה עַד שֶׁיִּרְבֶּה הַשָּׁחוֹר, כלומר שישחיר אותו מקום משערות הרבה (רש"י), אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, שאף לאחר שהביאה שתי שערות יכולה היא למאן עד שירבה השחור, וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁאִם נִבְעֲלָה לְאַחַר שֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, שׁוּב אֵינָהּ יְכוֹלָה לְמָאֵן, כיון שהיא כבר גדולה ומאחר ונבעלה מרצונה הרי היא כמי שהתקדשה בביאה, שקידושין גמורים הם [אלא שאם לא נבעלה, אף שהיא נחשבת גדולה, אין שתיקתה מועילה לקיים את קידושי אמה ואחיה, עד שתגדל עוד וירבה השחור]. חַבְרֵיהּ [-חבריו] דְּרַב כַּהֲנָא סָבוּר לְמֶעְבַּד עוּבְדָּא כְּרַבִּי יְהוּדָה – חשבו לפסוק כן הלכה למעשה בקטנה שהשיאוה אמה ואחיה, והביאה שתי שערות, וְאַף עַל גַּב דְּנִבְעֲלָה, מכל מקום סברו שלא תצטרך גט [ושלא כדברי רבי אבהו האומר שאם נבעלה גם רבי יהודה מודה שאינה יכולה למאן], אָמַר לְהוּ רַב כַּהֲנָא, האם לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבִתּוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שהתייתמה מאביה בקטנותה, והשיאוה אמה ואחיה בעודה קטנה, שֶׁבָּאָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לְמָאֵן, וּבְנָהּ מוּרְכָּב עַל כְּתֵפָהּ, שהיתה כבר גדולה ממש, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הֻזְכְּרוּ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְרָבְתָה בְּכִיָּה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, אָמְרוּ, דָּבָר שֶׁאָמַר אוֹתוֹ צַדִּיק יִכָּשֵׁל בּוֹ זַרְעוֹ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, נאמר בפסוק לגבי סוטה (במדבר ה יג) 'וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה', כלומר שלא היתה אנוסה בדבר, ולכן היא אֲסוּרָה, ומשמע מכך, הָא נִתְפָּשָׂה – אבל אם היתה אנוסה, הרי היא מוּתֶּרֶת לבעלה, וְיֵשׁ לְךָ אשה אַחֶרֶת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּשָׂה, אלא נבעלה מרצונה לאחר תחת בעלה, מכל מקום מוּתֶּרֶת היא לבעלה, וְאֵיזוֹ היא, זוֹ שֶׁקִּדּוּשֶׁיהָ היו קִדּוּשֵׁי טָעוּת, שֶׁאֲפִלּוּ בְּנָהּ מוּרְכָּב עַל כְּתֵפָהּ, ובודאי נבעלה לבעלה, מכל מקום מְמָאֶנֶת וְהוֹלֶכֶת לָהּ, כיון שהקידושין בטלים מעיקרם מחמת הטעות [ולשון 'ממאנת' היינו כיון שאם לא מיאנה בפירוש זו הוכחה שמחלה על הטעות והסכימה לקידושין, או שבאמת לשון זו אינה בדווקא (תוספות בכתובות עד: ד"ה ממאנת), ואין אומרים שכל הבעילות שבעל לאחר שגדלה ייחשבו קידושי ביאה, כיון שאינו מתכוון לקדשה בביאות אלו, אלא הוא סומך על הקידושין הראשונים, וכיון שהתבטלו אותם קידושין ממילא אינה מקודשת לו כלל, ואף אם זינתה תחתיו ברצון אינה נאסרת עליו, ויכול אחר כך לחזור ולקדשה קידושין גמורים, ואף לגבי קטנה שהתקדשה ע"י אמה ואחיה, כיון שבעלה של הקטנה סומך על קידושיה הראשונים שקידשוה אמה ואחיה, ויכולה היא למאן באותם קידושין, ממילא אף שבא עליה בגדלותה, לא התכוון לקדשה בביאות אלו, ומאחר ומיאנה עתה בקידושין הראשונים, אף שהיא גדולה, בטלו הקידושין. וְנִמְנוּ וְגָמְרוּ – ובאותה שעה עמדו למנין ופסקו הלכה שלא כדברי רבי ישמעאל, אלא אמרו עַד מָתַי הַבַּת מְמָאֶנֶת, עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. ומחמת דבריו אלו של רב כהנא, פָּרוּשׂ וְלָא עָבוּד עוּבְדָּא – נמנעו חביריו של רב כהנא ולא עשו מעשה להתיר את זו שבאה למאן אחרי שגדלה ונבעלה, אלא הצריכוה גט.
אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי מְנַחֵם, אָמַר רַבִּי אַבָּא, הַמְקַדֵּשׁ אשה בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, שאין קידושיו קידושין, וּבָעַל, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט, והטעם לכך, כיון שחֲזָקָה היא שאֵין אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת, והתכוון לקדשה בביאה. (הג"ה אבל המקדש במלוה או על תנאי אינה צריכה ממנו גט מ"ט בההוא לא טעו אינשי אבל בהנך טעו אינשי עד כאן).
שנינו במשנה, 'שֶׁכָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בְּכֹהֲנִים פּוֹסְלִין בְּנָשִׁים'. תַּנָּא – שנינו בברייתא, הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן – על המומים שיש בכהנים, מומים נוספים שנאמרו רק (בְּנָשִׁים), רֵיחַ רַע, וְזֵיעָה – מי שמזיעה תמיד, וְרֵיחַ הַפֶּה, וְשׁוּמָא, וְקוֹל עָבֶה, וְדַדֶּיהָ גַּסִּים [-גדולים] טֶפַח יָתֵר מֵחַבְרוֹתֶיהָ, וְטֶפַח בֵּין דַּד לְדַד, וּנְשִׁיכַת כֶּלֶב וְנַעֲשָׂה מְקוֹמוֹ צַלֶּקֶת.
מביאה הגמרא ברייתא נוספת בענין שומא: תַּנְיָא בברייתא, שׁוּמָא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֵׂעָר, הֲרֵי זֶה מוּם. ושומא שאֵין בָּהּ שֵׂעָר, הדבר תלוי, אם השומא גְּדוֹלָה, אף שאין בה שיער, הֲרֵי זוֹ מוּם, אך אם היתה השומא קְטַנָּה, וגם אין בה שיער, אֵין זוֹ מוּם. וְאֵי זוֹ הִיא שומא הנחשבת 'גְּדוֹלָה' לענין זה, פֵּרֵשׁ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, עַד כְּמטבע של אִיסָּר הָאִיטַלְקִי.
