א. לא יתן אדם צדקה כדי לקנות לו שם ולהתגדל ולפרסם עצמו, וזו מידה מגונה, ולא די שאין זו נחשבת צדקה, אלא שהוא נקרא חוטא. אמנם, הנותן צדקה כדי להרויח, כגון שאומר 'מטבע זו לצדקה בשביל שיחיה בני', או 'בשביל שאזכה לעולם הבא', או 'שתמשך הצלחתי', וכיוצא באלו, הרי זו צדקה גמורה, ובתנאי שאם לא נתקיימה מחשבתו ואינו רואה שהועילה לו הצדקה – אינו מתחרט על שנתן, ואינו מהרהר אחר מידותיו של הקב"ה, אלא מצדיק עליו את דינו. (מאירי ב"ב ט')
ב. אף שאין לאדם לתת צדקה כדי להתפאר, אם הוא מקדיש איזה דבר לצדקה, מותר לו שיכתוב שמו עליו, שיהא לו לזכרון, ואף ראוי לעשות כן. (קצש"ע לד)
