א. כל מי שצריך ליטול צדקה, ואינו יכול לחיות אלא אם כן יטול, כגון זקן או חולה או בעל יסורים, ומתגאה ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים, ומתחייב בנפשו, ואין לו בצערו אלא עונות וחטאים. (קצש"ע לד)
ב. וכל מי שצריך ליטול צדקה, אך יכול הוא להידחק ולא ליטול, ומצער עצמו, ודוחק את השעה וחי חיי צער כדי שלא יטריח על הציבור, אינו מת עד שיזכה לפרנס אחרים, ועליו הכתוב אומר 'ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו'. (שם)
