א. גוי שבא לתת צדקה ליהודים, אין מקבלים ממנו. ואם הוא אדם נכבד, ויש חשש איבה מכך שלא יקבלו ממנו, מותר לקבל ממנו, ומשתמשים בממון זה לצורך עניים גויים, ואין בכך גניבת דעת, שהרי באמת מפרנסים אנו מכספי הצדקה עניי גויים יחד עם עניי ישראל. (מאירי יומא י,א)
ב. אמנם אם פירש הגוי שרצונו לתת צדקה זו דוקא לצורך עניי ישראל, אין גונבים את דעתו, אלא נותנים את הצדקה לעניי ישראל. (שם)
