א. מי שצריך ליטול מן הצדקה, ומחמת צניעותו אינו רוצה ליטול, נותנים לו את צרכיו בתורת 'מתנה'. ואם אינו רוצה, נותנים לו בתורת 'הלואה', ואין גובים ממנו הלואה זו לעולם. (מאירי ב"ב י,א)
ב. גם מי שמזונותיו מצומצמים, עושה מהם צדקה. אפילו עני המתפרנס מן הצדקה, אם רואה שנשאר לו עודף, מצוה עליו לפרנס אחרים בהרוחתו, לפי מה שרואה שיש בו צורך, והכל לפי מה שעיניו רואות. (שם)
