משנה ט: אָמַר לָהֶם רבן יוחנן בן זכאי לחמשת תלמידיו, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה – אדם המסתפק במה שיש לו, ואינו מבקש דברים מיותרים, ואינו מקנא באחרים שיש להם יותר ממנו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב, שמוכיח אותו כשרואה בו דבר שאינו הגון. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב, שמצוי אצלו תמיד, ביום ובלילה, ויכול להוכיחו על כל הנהגה שאינה הגונה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד – המחשב את העתיד להיות, ומתוך כך מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. רַבִּי אֶלְעָזָר בן ערך אוֹמֵר, לֵב טוֹב, כלומר, מעלת תיקון המידות, כי בזמן שלב האדם טוב, כל מדותיו ישרות ודעותיו נכונות, ונמצא שמח בחלקו ומתחבר עם הטובים, וחפץ רק בדברים שיש בהם תועלת. אָמַר לָהֶם רבן יוחנן בן זכאי, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם – שדבריו כוללים אף את דבריכם, שאם יהיה לאדם לב טוב, יגיע על ידי זה לכל המעלות. אָמַר לָהֶם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה – שאינו מסתפק במה שיש לו, אלא מתאווה שיהיה לו יותר, ומקנא באחרים שיש להם יותר ממנו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע, שמפתהו ומוליכו לדרך רעה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע, שמכעיסו תמיד, ומשחית את מדותיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, שדבר זה מוכיח שאינו רואה את הנולד, שעל ידי שלא ישלם לא ימצא מי שילוה לו, וגם גורם לכך שלא ירצו בני אדם להלוות לאחרים, מחשש שגם הם לא ישלמו, וגורם להם בכך נזק. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא – הלוה מן האדם ואינו משלם לו, כאילו לוה מהקדוש ברוך הוא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז) 'לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן', כלומר, כשהלוה רשע ואינו משלם, הקדוש ברוך הוא משלם למלוה את הפסדו, והרי זה כאילו נשאר האדם חייב לקדוש ברוך הוא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע, כי הלב הוא שורש הכל, וכשהוא רע, יימשכו אחריו כל הרעות. אָמַר לָהֶם רבן יוחנן בן זכאי, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ יותר מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם, כי הלב גורר אחריו את כל הנהגת האדם.
משנה י: עתה מביאה המשנה את דבריהם של אותם חמשה תלמידים שהיו לרבן יוחנן בן זכאי: הֵם – אותם תלמידים אָמְרוּ שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה דְבָרִים – כל אחד מהם היה אומר שלשה דברים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, שכשם שמחזר האדם אחר כבוד עצמו, כך ראוי לו שידאג לכבוד חבירו, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס – אל תמהר לכעוס על כל דבר וללא מחשבה, אלא תשקול היטב בכל דבר אם ראוי לכעוס עליו. וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתָךְ, וכיון שאין האדם יודע מתי ימות, יש לו לשוב בתשובה בכל יום, שמא ימות למחר. ושלשה דברים אלו היה רבי אליעזר אומר בכל יום, כיון שהם מצויים תדיר, וטעונים זכירה. ודבר נוסף היה אומר לעיתים רחוקות, וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, והיינו שתהא עומד לפניהם, להנות מאור חכמתם כאדם העומד לפני האש, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה – אך הזהר שלא תנהג בהם קלות ראש ולא תתקרב אליהם יותר ממה שיקרבוך, כשם שאין להתקרב יותר מידי אל האש, אלא יש לעמוד מרחוק ובזהירות כדי ליהנות מאורה וחומה, שלא להיכוות. ואל תחשוב שאף אם יקפידו עליך תוכל לפייסם, לפי שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף – נחש ארסי, שאין למכות אלו רפואה, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, המעופפים ממקום למקום, ושורפים הכל.
משנה יא: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ היה אוֹמֵר אף הוא שלשה דברים, עַיִן הָרָע – אדם שעינו רעה במה שיש לאחרים, וגורם בכך נזק לאותם אנשים ולנכסיהם, וְיֵצֶר הָרָע – ריבוי תאוות הנאות העולם הזה, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת – השונא שינאת חינם, או הנוהג בדרך קשה הגורמת לבריות לשנוא אותו, שלשה דברים אלו מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.
