משנה א: עד לפרק זה הובאו דברי התנאים כפי סדר השתלשלות קבלת התורה, אמנם מכאן והלאה מובאים דבריהם ללא סדר הדורות: עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים האמורים להלן, וְעל ידי זה אֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. ומבאר את דבריו, מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה ואם כן אין לך להתגאות כלל. וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, ואם כן אין לך לטרוח לאסוף ממון ונכסים, שאין מלוים את האדם ואין מסייעים לו לאחר מותו. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ועל ידי התבוננות זו ימנע האדם מלחטוא, ולא יכשל בעבירות.
משנה ב: רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, המנהיגה את המדינה, ואפילו מלכות של אומות העולם, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ – שאם לא היה פחד השלטונות על בני האדם, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ – היה אדם 'בולע' את חבירו כשהוא חי, כלומר, מזיק וגוזל כרצונו, ולא היה יישוב בני האדם יכול להתקיים. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר, שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין יחד, וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א) 'וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב, כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ', ויש לדייק מהפסוק שמי שאין חפצו בתורת ה', הרי זה מושב לצים. אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) 'אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ'. אֵין לִי ללמוד מפסוק זה ששכינה שורה אֶלָּא על שְׁנָיִם שעוסקים בתורה, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג) 'יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו', ו'ידום' היינו מלשון דממה, שדרך הלומד לבדו ללמוד בלחש, ועל זה נאמר 'כי נטל עליו', כלומר, כאילו נתינת כל התורה היתה בשבילו בלבד.
משנה ג: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה בני אדם שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, והרי הם נחשבים כחבורה אחת, שהרי הם מזמנים יחד, וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, הרי זו פריקת עול תורה מעליהם, והרי הם כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים – מקרבנות של עבודה זרה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח) 'כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה [-כינוי לעבודה זרה] בְּלִי מָקוֹם' – כיון שלא הזכירו על השולחן את שם המקום ברוך הוא על השולחן. אֲבָל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, והיינו כמו הכהנים האוכלים קרבנות בבית המקדש, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא) 'וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה", כלומר, מיד כשהאדם מדבר בדברי תורה, הרי שולחנו נחשב כשולחן העומד לפני ה'.
