משנה ח: רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם [-בשם] רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ, על ידי שמתעצל מלחזור ולשנן תלמודו, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד) 'רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ'. מוסיפה המשנה, יָכוֹל היית לומר שכן הוא עונשו אֲפִלּוּ אם תָקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ, שהיתה זו משנה קשה, ומתוך כך שכחה, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) 'וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ', הָא – הרי מבואר בפסוק שאֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ, והיינו על ידי שעוסק בדברים בטלים, ומתוך כך שוכח מה שלומד.
משנה ט: רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כֹּל מי שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת במחשבתו לְחָכְמָתוֹ, כלומר, שתכלית לימוד חכמתו היא כדי להגיע ליראת חטא, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, שמביאה אותו לידי יראת חטא, כפי רצונו, ונהנה בה. וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, כלומר, שאינו לומד על מנת לעשות, ואין רצונו להגיע ליראת חטא, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, כיון שהחכמה מונעת אותו מללכת אחר שרירות ליבו, ומתוך כך הוא קץ בה, ומניחה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו הטובים מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, כיון שהוא בא להטהר מסייעים אותו, וחָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, שאינו מקיים את כל המצוות שלמד ויודע אותם, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, כיון שאינו לומד כדי לקיים אלא כדי להתייהר, ואין קיום לחכמתו.
משנה י: הוּא [-רבי חנינא בן דוסא] הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, על ידי שמשאו ומתנו בנחת עם הבריות, ושם שמים מתקדש על ידו, אף רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכֹל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינָס אוֹמֵר, שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית – הישן בבוקר עד שעה מאוחרת, ומבטל קריאת שמע ותפילה בזמנם, וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, המושך ליבו של אדם ומביאו לידי שכרות, ועל ידי זה בטל מן התורה, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים, המבטלת את אביהם מללמוד תורה, וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, שמתכנסים יחד לדבר דברים בטלים, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, שהרי בריאת האדם היא רק כדי שיעסוק בתורה, ואם הוא מתבטל מלימוד התורה, למה לו חיים.
משנה יא: רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, שפוסל את הקרבנות במחשבה פסולה, או מותיר את בשר הקרבן יותר מזמנו, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת – העושה מלאכה בחול המועד, או שנוהג בימים אלו מנהג חול, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָרַבִּים, שמביישו עד שפניו משתנות [שבתחילה כשמביישים אותו מאדימים פניו, ואחר כך כשאינו מוצא מענה הרי הוא מצטער, ופניו מתלבנות], וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שאינו מקיים מצוות ברית מילה, וְהַמְגַּלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה – המפרש את התורה בפירושים המסלפים את ההלכה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אם לא חזר בתשובה על עוונות אלו, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
