(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
א. הנודר או הנשבע שאיני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך, שאיני טועם יום אחד אסור מעת לעת משעת נדרו, לפיכך הנודר שאני טועם היום אף על פי שהוא מותר משתחשך לא יאכל משתחשך עד שישאל לחכם, גזירה שמא ישבע פעם אחרת יום אחד ויאכל משתחשך שהרי אין כל העם יודעים הפרש שבין זה לזה.
נדר שאני טועם יום הרי זה ספק ואסור מעת לעת כאומר יום אחד, ואם אכל אחר שחשיכה אינו לוקה, שאני טועם שבת זו הרי זה אסור בשאר ימי השבת וביום השבת, והרי הוא מותר מאחד בשבת, שאני טועם שבת אחת הרי זה אסור שבעה ימים מעת לעת, אמר שבת סתם ולא פירש לא אחת ולא זו הרי ספק ואסור שבעה ימים מעת לעת, ואם אכל אחר שבת אינו לוקה כמו שבארנו.
שאני שותה חדש זה אסור בשאר ימי החדש, אבל ביום ראש חודש יהיה מותר אף על פי שהיה חדש חסר, שאני טועם חדש אחד אסור שלשים יום גמורים מעת לעת, נדר חדש סתם אסור שלשים יום מעת לעת מספק.
שאני אוכל בשר שנה זו אפילו לא נשאר מן השנה אלא יום אחד אין אסור אלא אותו היום, וביום ראש השנה מותר, וראש השנה לנדרים הוא יום ראש חדש תשרי, שאני אוכל שנה אחת הרי זה אסור שנה תמימה מיום ליום, ואם נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה, שאני אוכל שנה הרי זה אסור שנה תמימה מיום ליום מספק כמו שבארנו.
שאני שותה יין שבוע זה אסור בשאר שני השבוע ובשנת השמטה, ואינו מותר אלא מראש השנה של מוצאי שביעית, שאני שותה יין שבוע אחד אסור שבע שנים גמורות מיום ליום, אמר יובל זה אסור בשאר שני היובל ובשנת חמשים עצמה. (נדרים פ"י הלכות א-ה)
ב. האוסר עצמו בדבר עד הפסח בין שאמר עד פני הפסח בין שאמר עד הפסח אינו אסור אלא עד שיגיע בלבד, ואם אמר עד שיהיה הפסח הרי אסור עד שיצא הפסח, אמר עד הקציר או עד הבציר או שאמר עד שיהיה הבציר או הקציר אינו אסור אלא עד שיגיע. (נדרים פ"י ה"ז)
ג. האוסר עצמו בדבר עד הקיץ הרי אסור עד שיתחילו אנשי המקום שנדר בו להכניס כלכלות תאנים, עד הקציר עד שיתחילו העם לקצור קציר חטים אבל לא קציר שעורים, פירש ואמר עד שיעבור הקיץ הרי זה אסור עד שיכפלו העם רוב המחצלאות שבמוקצה שמיבשין עליהם תאנים וענבים לעשותם גרוגרות וצמוקים הכל לפי מקום נדרו של נודר. (נדרים פ"י ה"ט)
ד. הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים ובטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות, ואם אמר כל גדולי שנה עלי אסור בכולם, הנודר מפירות הקיץ אין אסור אלא בתאנים. (נדרים פ"ט הי"ב)
ה. האוסר עצמו בדבר עד הגשם, הרי זה אסור עד זמן הגשמים שהוא בארץ ישראל ראש חדש כסליו, הגיע זמן הגשמים הרי זה מותר בין ירדו גשמים בין לא ירדו, ואם ירדו גשמים משבעה עשר במרחשון הרי זה מותר, ואם אמר עד הגשמים הרי זה אסור עד שירדו הגשמים, והוא שירדו מזמן רביעה שניה שהוא בארץ ישראל ומקומות הסמוכין לה מכ"ג במרחשון ואילך, ואם פירש ואמר עד שיפסקו הגשמים הרי זה אסור עד שיעבור הפסח בארץ ישראל ובמקומות שהם כמותה. (נדרים פ"י הי"א)
ו. שאני שותה יין עד ראש אדר אם היתה שנה מעוברת ולא ידע שהיא מעוברת כשנדר אינו אסור אלא עד ראש חדש אדר ראשון, ואם נדר עד סוף אדר הרי זה אסור עד סוף אדר שני, ואם ידע שהשנה מעוברת ונדר עד ראש אדר אסור עד ראש אדר שני. (נדרים פ"י ה"ו)
ז. המדיר את חבירו או שנשבע ואמר לו שתבוא ותטול לבניך כור אחד חטים או שתי חביות של יין הרי זה יכול להתיר נדרו בלא שאלה לחכם, ויאמר לו כלום נתכוונת אלא לכבדני כבודי שלא אטול וכבר הגיע אלי כבוד שנדרת בשבילי, וכן הנודר או הנשבע שאין אתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כור של חטים ושתי חביות של יין, הרי זה יכול להתיר נדרו שלא בשאלת חכם ויאמר הריני כאילו נתקבלתי והגיעו לידי וכן כל כיוצא בזה. (נדרים פ"ח הי"ד)
ח. המדיר את חבירו או שנשבע ואמר לו שתבוא ותטול לבניך כור אחד חטים או שתי חביות של יין הרי זה יכול להתיר נדרו בלא שאלה לחכם, ויאמר לו כלום נתכוונת אלא לכבדני כבודי שלא אטול וכבר הגיע אלי כבוד שנדרת בשבילי, וכן הנודר או הנשבע שאין אתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כור של חטים ושתי חביות של יין, הרי זה יכול להתיר נדרו שלא בשאלת חכם ויאמר הריני כאילו נתקבלתי והגיעו לידי וכן כל כיוצא בזה. (נדרים פ"ח הי"ד)
ט. היו מבקשין ממנו שישא קרובתו והוא ממאן ופצרו בו ונדר או נשבע שלא תהנה בו לעולם, וכן המגרש את אשתו ונשבע או נדר שלא תהנה בו לעולם, הרי אלו מותרות ליהנות לו, שאין כוונתו אלא לשם אישות. (נדרים פ"ח ה"ט)
י. וכן הקורא לחבירו שיסעוד אצלו ומיאן ונשבע או נדר שלא יכנס לביתו ולא ישתה לו טפת צונן הרי זה מותר להכנס לביתו ולשתות לו צונן, שלא נתכוון זה אלא שלא יאכל וישתה עמו בסעודה זו וכן כל כיוצא בזה. (נדרים פ"ח ה"י)
