א. ישתדל האדם שלא יתפלל במקום שיש בו דבר שמבטל את כוונתו, כגון מקום שיש בו ריח חזק המבלבלו וכדומה. וכן לא בשעה שקשה לו לכוין, כגון כשאין דעתו מיושבת עליו מחמת טורח הדרך, או מחמת כעס, וכדומה. (שו"ע ומשנ"ב סי' צח)
ב. בשעה שהאדם מתפלל, ישים אל ליבו שאין ביד שום נברא למלאות את בקשתו, אף לא בידי מלאך או כוכב או מזל, אלא רק ברצון ה' הוא תלוי. (שם)
