משנה ד: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלשׁ נָשִׁים וָמֵת, כְּתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ מָנֶה וְשֶׁל זוֹ מָאתַיִם וְשֶׁל זוֹ שְׁלֹש מֵאוֹת וְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה, חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. הָיוּ שָׁם מָאתַיִם, שֶׁל מָנֶה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים. שֶׁל מָאתַיִם וְשֶׁל שְׁלשׁ מֵאוֹת, שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה שֶׁל זָהָב. הָיוּ שָׁם שְׁלשׁ מֵאוֹת, שֶׁל מָנֶה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים. וְשֶׁל מָאתַיִם, מָנֶה. וְשֶׁל שְׁלשׁ מֵאוֹת, שִׁשָּׁה שֶׁל זָהָב. וְכֵן שְׁלשָׁה שֶׁהִטִּילוּ לַכִּיס, פִּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ, כָּךְ הֵן חוֹלְקִין:
משנה ד: משנתנו ממשיכה לדון באדם שהיה נשוי לכמה נשים, ומת, וכל אחת תובעת כתובתה: מִי שֶׁהָיָה נָשׁוּי שָׁלֹשׁ נָשִׁים, וָמֵת, והכתובות של שלשתן נחתמו באותו יום, ונמצא שחל שעבודם בשווה, והיתה כְּתוּבָּתָהּ שֶׁל זוֹ מָנֶה, וְשֶׁל זוֹ מָאתַיִם, וְשֶׁל זוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וְאֵין שָׁם, בנכסים שהוריש, אֶלָּא מָנֶה, חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה, ונוטלת כל אחת שלשים ושלשה דינרים, ושליש דינר. הָיוּ שָׁם מָאתַיִם זוז, אותה שכתובתה שֶׁל מָנֶה, נוֹטֶלֶת חֲמִשִׁים זוז, וְשֶׁל מָאתַיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מתחלקות בשאר, ונוטלות שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה שֶׁל זָהָב – כל אחת נוטלת שלשה דינרי זהב, שהם שבעים וחמש זוז. הָיוּ שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת זוז, שֶׁל מָנֶה נוֹטֶלֶת חֲמִשִׁים, וְשֶׁל מָאתַיִם נוטלת מָנֶה, וְשֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת נוטלת שִׁשָּׁה דינרים שֶׁל זָהָב, והיינו מאה וחמישים זוז. וְכֵן שְׁלֹשָׁה שותפים שֶׁהִטִּילוּ לְכִיס – הכניסו ממון לחשבון השותפות, וסחרו בו, ועתה רוצים הם לחלוק את השותפות, אִם פִּיחֲתוּ על מה שהכניסו, אוֹ הוֹתִירוּ, כָּךְ הֵן חוֹלְקִין.
