משנה טו: שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע – יהא עיקר עסקך ביום ובלילה בלימוד התורה, וכשתתעייף תפנה לעסוק במלאכתך, אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וכמו אברהם אבינו שאמר למלאכים 'ואקחה פת לחם' ואחר כך נאמר 'ויקח בן בקר רך וטוב'. וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, כי המכניס אורחים ופניו זועפות וכבושות בקרקע, אפילו נתן כל מתנות שבעולם, נחשב כאילו לא נתן להם דבר.
משנה טז: לאחר שהזכירה המשנה את סדר ה'זוגות' שקיבלו זה מזה, מפסיקה המשנה בדברי הלל הזקן, ומביאה את דברי הנשיאים שכיהנו לאחר הזוגות, והיו כולם צאצאי הלל הזקן, ותחילה הביאה את רבן גמליאל הזקן, שהיה נכדו של הלל הזקן, ולהלן (פרק ב' משנה ח') תובא המשך שלשלת הקבלה, והוא רבן יוחנן בן זכאי שקיבל מהלל ושמאי.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, כלומר, אם בא לפניך דין שאתה מסופק בו ואינך יודע כיצד להכריעו, עשה לך רב שיכריע לך, וְעל ידי זה הִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק. וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוֹת – אל תרבה להפריש מעשרות לפי אומד הדעת, כיון שיש בכך קלקול, שאם נותן פחות מהצורך אין פירותיו מתוקנים כראוי, ואם נותן יותר מהראוי אין המעשרות שהפריש מתוקנים כראוי, כיון שמעורב בהם טבל.
