משנה יז: שִׁמְעוֹן, בְּנוֹ של רבן גמליאל הזקן, היה אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה, כי רוב הדיבורים הם מיותרים, ובריבוי הדברים יבא האדם לידי חטא. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ – הדרישה והדיבור בדברי תורה הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, והדורש ואינו מקיים, נח לו אם היה שותק, והרי זו גם כן ראיה שהשתיקה טובה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא, כמו שנאמר 'ברוב דברים לא יחדל פשע', כי על ידי ריבוי הדברים יבא לידי דיבורים האסורים.
משנה יח: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, שהיה אביו של רבינו הקדוש, מסדר המשניות, היה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד – ישוב בני האדם מתקיים, עַל הַדִּין – לדון דין אמת, לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, וְעַל הָאֱמֶת – שלא ישקרו בני האדם זה לזה, וְעַל הַשָּׁלוֹם, בין המלכויות ובין אדם לחבירו, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) 'אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם'. [ואין זה כמו 'על שלשה דברים העולם עומד' שהובא לעיל, במשנה ב', ששם הכוונה לשלשה דברים שעבורם נברא העולם, וכאן הכוונה לשלשה דברים שמקיימים את ישוב העולם].
