משנה ז: גְּדוֹלָה תוֹרָה, שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ – למי שעושה ומקיים מה שלמד בתורה, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) 'כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא', הרי אלו חיים בעולם הזה, וְאוֹמֵר (שם ג) 'רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ', וזו רפואה לגוף בעולם הזה, וְאוֹמֵר (שם) 'עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר', והיינו החיים האמיתיים לעולם הבא, וְאוֹמֵר (שם א) 'כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ', והיינו שיתכבד הלומד תורה עבור החכמה שבראשו, ועבור דבריו המסודרים היוצאים מגרונו. וְאוֹמֵר (שם ד), 'תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ', והיינו שהתורה תתן לאדם חן בעולם הזה, ותפארת לעולם הבא, וְאוֹמֵר (שם ט), 'כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים', והיינו שמתרבים ימיו בעולם הזה, ונוסף לו חיים לעולם הבא. וְאוֹמֵר (שם ג), 'אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאוֹלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד', כלומר, הלומדים את התורה לשמה [ורמוזים בלשון 'בימינה'], זוכים לאריכות ימים, וכל שכן לעושר וכבוד. והלומדים שלא לשמה [ורמוזים בלשון 'בשמאלה'], זוכים רק לעושר וכבוד, אך לא לאריכות ימים. וְאוֹמֵר (שם), 'כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ', כלומר, שמלבד החיים שזוכה בהם האדם, זוכה גם לשלום. וְאוֹמֵר (שם), 'דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נוֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם'.
משנה ח: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם [-בשם] רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר, הַנּוֹי, וְהַכֹּחַ, וְהָעוֹשֶׁר, וְהַכָּבוֹד, וְהַחָכְמָה, וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה, וְהַבָּנִים, נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שעל ידי נוי הפנים ימצאו חן בעיני מלכי ארץ כשיבואו להשתדל לפניהם עבור ישראל, ועל ידי הכח יצילו עשוק מיד עושקו, ועל ידי העושר יתמכו בעניים ואביונים, ועל ידי הכבוד יהיו דבריהם נשמעים ומתקבלים ליראה את ה', ובחכמתם ילמדו את העם תורה, ובזקנה יהיו דברים דברי טעם מיושבים ומתקבלים, ועל ידי ריבוי בנים יפיצו דעת ה' בהרבה מקומות, ומסייעת לכך הברייתא מפסוקים שונים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם טז) 'עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא', וְאוֹמֵר (שם כ) 'תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כּוֹחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה'. וְאוֹמֵר (שם יד) 'עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם'. וְאוֹמֵר (שם יז) 'עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָּנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם'. וְאוֹמֵר (ישעיה כד) 'וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם, וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד'.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵלּוּ – אותם שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו [וה'שיבה' אינה מידה בפני עצמה, אלא נמנית יחד עם ה'זקנה', ולכן אמר 'שבע מידות'].
