משנה יא: לאחר שהתבאר שיש חמשה דברים שנקראים 'קנינו' של הקב"ה, אל תסבור בדעתך ששאר הדברים נבראו במקרה, וללא תכלית, אין הדבר כן. אלא כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג), 'כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו', שעל ידי כל דבר יוכל האדם להגיע להכרת וידיעת ה', וְאוֹמֵר (שמות טו), 'ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד', כלומר, מלכותו של ה' תתגלה בכל פרטיה רק לעתיד לבא, כאשר יטהרו כל ליבות בני האדם לעבוד את ה'.
הקטע הבא אינו מהברייתא של פרק זה, אלא משנה היא במסכת מכות, ונוהגים לאומרה בסיום לימוד פרקי אבות:
רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, וכיון שהדרך לזכות בחיי העולם הבא היא על ידי שיעשה האדם לכל הפחות מצוה אחת לשמה, שלא על מנת לקבל כבוד או הנאה אחרת מהנאות העולם הזה, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, כדי שמתוך שיש לאדם מצוות רבות כל כך, בודאי יגיע לידי זה שיעשה מצוה אחת לשמה, כראוי, ויזכה בה לחיי העולם הבא, שֶׁנֶּאֱמַר 'ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר'.
