שנינו במשנה, נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֲרָיוּת, והיינו מטלטלין, נִקְנִין יחד עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת, והיינו קרקעות, בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, ואף שקנינים אלו מיוחדים לקרקעות ולא למטלטלין, מכל מקום כיון שקנה את הקרקע בקנין הראוי לה, זכה גם במטלטלין שנקנו לו עמה.
מבררת הגמרא, מִנָּא הַנֵּי מִילֵּי – מנין נלמד דין זה, שיכול האדם לקנות מטלטלין יחד עם קרקעות, אָמַר חִזְקִיָּה, אָמַר קְרָא – נאמר בפסוק (דברי הימים ב', כא ג) 'וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת, לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת, עִם עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה', ומשמעות הפסוק היא שהקנה להם את הכסף והזהב והמגדנות שהם מטלטלין, יחד עם הערים שביהודה, שהם קרקעות, בקנין אגב.
אִיבַּעְיָא לְהוּ – מסתפקת הגמרא, כאשר האדם קונה מטלטלין אגב קרקע, בָּעֵינַן צְבוּרִין בְּהוּ – האם יש צורך שיהיו המטלטלין צבורים ומונחים באותה קרקע שהוא מקנה לו, אוֹ לֹא – או שאין צורך בכך, ואפילו היתה הקרקע במקום אחד, והמטלטלין במקום אחר, ניתן לקנות את המטלטלין אגב הקרקע. וְאַסִיקְנָא – והסיקה הגמרא להלכה בנידון זה, וְהִלְכְתָא, צְבוּרִין לֹא בָּעֵינַן – אין צורך שיהיו המטלטלין צבורים בתוך הקרקע, 'אַגַּב וּקְנִי' בָּעֵינַן, כְּלוֹמַר, שֶׁצָּרִיךְ הַמַּקְנֶה לוֹמַר לַקּוֹנֶה, קְנֵה לָךְ הַאי אַרְעָא – קנה לך קרקע זו, וּקְנִי אַגַּבָהּ הַנָּךְ מִטַּלְטְלִין דְּאִית לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי – ותקנה אגב קרקע זו את המטלטלין שיש לי במקום מסוים, וְכֵיוָן דְּאַחְזִיק בְּהַהִיא אַרְעָא – וכיון שעשה הקונה קנין חזקה באותה קרקע, קָנָה לָהּ לְהַהִיא אַרְעָא – קנה הקונה את אותה קרקע, וְקָּנִי לְהוּ מִטַּלְטְלֵי כָּל הֵיכָא דְּאִיתְנְהוּ וקונה גם את המטלטלין בכל מקום שהם נמצאים, אף שאינם בתוך הקרקע.
נידון נוסף בקנין 'מטלטלין אגב קרקע': אִיבַּעְיָא לְהוּ – הסתפקו בני הישיבה, שָׂדֶה בְּמֶכֶר וּמִטַּלְטְלִין בְּמַתָּנָה – אם ראובן מוכר לשמעון קרקע, ונותן לו במתנה מטלטלין, ורוצה להקנות לו את הקרקע והמטלטלין יחד, מַהוּ – האם קנין החזקה שנעשה בקרקע הנמכרת מועיל גם למטלטלין הניתנים במתנה, או שקנין אגב מועיל רק באופן שהקרקע והמטלטלין במכר, או ששניהם במתנה, ולא כשאחד מהם במכירה ואחד במתנה. תָּא שְׁמַע – בא ושמע ראיה לנידון זה ממה ששנינו בברייתא, לגבי המעשה ברבן גמליאל שהיה בספינה, ורצה להפריש מעשרות על תבואה שהיתה בביתו, ואמר 'עִישֹוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד – המעשר שאני עתיד למדוד כשאבוא לביתי, נָתוּן לִיהוֹשֻׁעַ, וּמְקוֹמוֹ מוּשְׂכָּר לוֹ', והקנה לו את המעשר, שהוא מטלטלין, אגב הקרקע, ואף שאת הקרקע השכיר לו ואת המטלטלין נתן לו במתנה, אַלְמָא – מוכח ממעשה זה, שאם היתה השָׂדֶה בְּמֶכֶר, וּמִטַּלְטְלִין בַּמַּתָּנָה, קָנִי – קונה את המטלטלין בקנין אגב.
אָמַר שְׁמוּאֵל, מָכַר לוֹ המוכר לקונה עֶשֶׂר שָׂדוֹת, אפילו היו שדות אלו בְּעֶשֶׂר מְדִינוֹת שונות, כֵּיוָן שֶׁהֶחֱזִיק בְּאַחַת מֵהֶן, קָנָה את כֻּלָּן. אָמַר רָבָא, לֹא שָׁנוּ דין זה אֶלָּא באופן שֶׁנָּתַן לוֹ הקונה למוכר את דְּמֵי כֻּלָּן, אֲבָל אם עדיין לֹא נָתַן לוֹ דְּמֵי כֻּלָּן, לֹא קָנָה אֶלָּא כְּנֶגֶד מָעוֹתָיו שכבר נתן. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרָבָא – שנינו בברייתא כדברי רבא, מָכַר לוֹ עֶשֶׂר שָׂדוֹת בְּעֶשֶׂר מְדִינוֹת, כֵּיוָן שֶׁהֶחֱזִיק בְּאַחַת מֵהֶן קָנָה כּוּלָּן, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, באופן שֶׁנָּתַן לוֹ דְּמֵי כֻּלָּן, אֲבָל לֹא נָתַן לוֹ דְּמֵי כֻּלָּן, לֹא קָנָה אֶלָּא כְּנֶגֶד מָעוֹתָיו.
