יב. מי שאין לו כלי יכול לטבול ידיו בנהר או במקוה שיש בו ארבעים סאה הכשרים לטבילת נשים, או במעין אף על פי שאין בו ס' סאה ורק שיהיו ידיו מתכסים בו בבת אחת, ויברך על נטילת ידים, ואף על גב דמן הדין די לו להטביל ידיו פעם אחת דוקא וגם אין צריך ניגוב, מ"מ גם בזה יטביל ג"פ וישפשף ג"פ מפני שיש סוד בדבר, והנגוב בלא"ה יעשהו האדם משום נקיות:
והא דשרי להטביל ידיו בנהר היינו דוקא בנהרות הגדולים הבאים ויוצאים מאליהם מן ההרים כחדקל ופרת ואמנה ופרפר נהרות דמשק וכיוצא בהם, אבל אותם נהרות שהם חריצין שעושין בעלי השדות בשדות וכרמים כדי שישקו את האילנות והזרעים ששואבין להם מים מהנהר הגדול או מן המעין על ידי הדלי ששופך לתוך הבריכה ומן הבריכה נמשך ויוצא לתוך אלו החריצין שהם הנהרות הקטנים, הרי זה אסור להטביל ידיו בנהרות אלו דאע"ג שיש בהם ארבעים סאה ויותר מחמת שהם ארוכים הרבה אף על פי שאין בהם עומק, ועוד נמי הם מים שאובה שהמשיכוה דהדלי שופך אל הבריכה ומן הבריכה נמשך המים לנהר עכ"ז הנה הם זוחלין ופסולין וכל דלא עשה להם גדר בתוכם לעכב זחילת המים שיהיו נקווים ועומדים ולא זוחלים אין טובלים בהם הידים:
ואם יטביל ידיו בזאת הבריכה שהדלי שופך לתוכה ויטבילנה בעוד שהדלי שופך, אף על גב דיש מתירים משום דניצוק חיבור דהדלי נקוב ובעוד ששופך אל הבריכה הנה הוא שופך גם למעין, עכ"ז כיון דאיכא דס"ל ניצוק אינו חיבור לכך אין לסמוך להתיר בזה. מיהו לפעמים בתוך אלו החריצים שעובר בהם המים בתוך שדות וכרמים עושין בריכה אחת גדולה ועמוקה שיש בה ארבעים סאה מים נקוים בתוכה הנה בזאת הבריכה מותר להטביל ידיו כיון דהמים נקוים בתוכה, אך צריך להזהר להכניס ידיו לתוך הבריכה למטה משיעור קרקעית החריץ השופך המים לתוך הבריכה ויוצא ממנה, יען כי בשטח העליון של הבריכה השוה עם המים העוברים על פני החריץ שם נחשבים זוחלין, ולכך צריך שישפיל ידיו למטה בתוך המים הנקווים אשר בבריכה, ושיעור הארבעים סאה ג"כ בעינן שיהיה במים הנקווים ולא מראש הבריכה:
