שנינו במשנה שחיוב תשלומי נזק נעשים 'בִּפְנֵי בֵּית דִּין', ומבארת הגמרא, שכוונת המשנה להשמיענו שצריכים אלו להיות בית דין של דיינים סמוכים, פְּרָט לְבֵית דִּין הֶדְיוֹטוֹת, שאינם יכולים לדון בחיובי נזיקין.
עוד שנינו במשנה, 'עַל פִּי עֵדִים, בְּנֵי חוֹרִין וּבְנֵי בְּרִית'. מבארת הגמרא את דברי המשנה, 'בְּנֵי חוֹרִין', לְמִעוּטֵי עֲבָדִים כנעניים, ו'בְּנֵי בְּרִית' לְמִעוּטֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, דְּהָנֵי – שאלו, עבדים וגויים, לָאו בְּנֵי עֵדוּת נִינְהוּ – אינם כשרים לעדות.
עוד שנינו במשנה, 'וְהַנָּשִׁים בִּכְלַל הַנֶּזֶק', ומבארת הגמרא את המקור לכך, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, וְכֵן תָּנֵי דְּבֵי – וכך שנו בברייתא בבית מדרשו של רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר קְרָא (במדבר ה ו) 'אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם', ובכך שפתח הכתוב בלשון 'איש או אשה', הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לָאִישׁ, לְכָל עֳנָשִׁים שֶׁבַּתּוֹרָה, ואף לתשלומי נזיקין.
עוד שנינו במשנה, 'וְהַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק בְּתַשְׁלוּמִין'. ודין זה מבואר ביְרוּשַׁלְמִי (פ"א ה"ג), מְלַמֵּד, שֶׁזֶּה מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, וְזֶה מַפְסִיד חֲצִי נֶזֶק, והיינו בשור תם שהזיק בקרן, שמשלם המזיק רק חצי נזק, והניזק מפסיד חצי נזק.
אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, פַּלְגָּא נִזְקָא – תשלום חצי נזק של שור תם שהזיק בקרן, רַב פַּפָּא אָמַר, פַּלְגָּא נִזְקָא מָמוֹנָא – תשלום חצי נזק הוא תשלום 'ממון', כלומר, היה ראוי לחייב את בעל השור תשלום מלא, מאחר וסתם שוורים אינם בחזקת משומרים מלהזיק, אלא שחסה עליו התורה, מאחר והוא תם, ופטרה אותו מחצי נזק, אך החצי שהוא נשאר מחויב בו הוא חיוב ממוני, ככל נזקי ממון. וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ [-בנו] דְרַב יְהוֹשֻׁע אָמַר, פַּלְגָּא נִזְקָא קְנָסָא – תשלום חצי נזק הוא קנס, כיון שסתם שוורים הם בחזקת משומרים, והיה ראוי לפטור את בעל השור לגמרי, מאחר והנזק בדרך של קרן הוא נזק משונה, ולא היה צריך להעלות בדעתו שיזיק שורו בדרך זו, ומכל מקום קנסה אותו התורה ואמרה שישלם חצי נזק. והנפקא מינה בין קנס לממון היא באופן שהודה המזיק מעצמו, קודם שהעידו עדים על הנזק, שאם הודה בחיוב ממוני, הרי הוא חייב לשלם. ואילו המודה בחיוב של קנס, פטור מתשלומים.
וְהִלְכָתָא – וההלכה היא דפַּלְגָּא נִזְקָא קְנָסָא – תשלום חצי נזק הוא קנס, והמודה בו פטור, בַּר מֵחֵצִי נֶזֶק צְרוֹרוֹת – מלבד חצי נזק של 'צרורות', כלומר, אף שכל נזק שמזיקה הבהמה דרך הילוכה נחשב כ'רגל', לשלם נזק שלם ולהיפטר עליו ברשות הרבים, מכל מקום אם התיזה בדרך הליכתה אבן וכדומה, ואותה אבן הלכה ופגעה בכלי ושברתו, משלמת היא רק חצי נזק, הגם שלכאורה צורת נזק זו דומה לרגל, ועל נזק של רגל משלם הבעלים נזק שלם, מכל מקום הלכה למשה מסיני היא שבנזק של צרורות משלם המזיק רק חצי נזק, ומכל מקום אין זה קנס, שהמודה בו פטור, דְּהִלְכְתָא גְּמִירִי לָה – כיון שהלכה למשה מסיני היא דְּמָמוֹנָא הוּא – שנחשב חיוב זה ל'ממון', ולא לקנס, והמודה בו חייב.
