משנה ה: עַל מָה הִיא אוֹמֶרֶת אָמֵן אָמֵן. אָמֵן עַל הָאָלָה, אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה. אָמֵן מֵאִישׁ זֶה, אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. אָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה, אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי. וְאִם נִטְמֵאתִי, יָבוֹאוּ בִי. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי, אָמֵן שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא:
משנה ה: נאמר בתורה (במדבר ה כא-כב) 'וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה', וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן'. מבארת המשנה את כפל הלשון, עַל מָה הִיא אוֹמֶרֶת 'אָמֵן, אָמֵן', אָמֵן עַל הָאָלָה – על הקללה, אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה. אָמֵן מֵאִישׁ זֶה, שקינא לה בעלה ממנו, אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. אָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה, וּנְשׂוּאָה, וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם – אם היתה נשואה לאחיו של אותו אדם, ומת ללא בנים, היתה אסורה לכל אדם בזמן שהמתינה שייבם אותה, וּכְנוּסָה – לאחר שייבמה ונשאה. עתה מבארת המשנה את האמור ברישא, 'אמן על האלה, אמן על השבועה', שכך מתפרשים דבריה, אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי, וְאמן שאִם נִטְמֵאתִי, יָבוֹאוּ בִי המים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי, אָמֵן שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא, ובכך מקבלת עליה שאם תזנה לאחר זמן, יבדקו אותה המים באותו זמן.
