ו וַיִּרְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן כִּ֥י הִֽתְבָּאֲשׁ֖וּ עִם־דָּוִ֑יד וַיִּשְׁלַ֣ח חָ֠נוּן וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן אֶ֣לֶף כִּכַּר־כֶּ֗סֶף לִשְׂכֹּ֣ר לָ֠הֶם מִן־אֲרַ֨ם נַֽהֲרַ֜יִם וּמִן־אֲרַ֤ם מַֽעֲכָה֙ וּמִצּוֹבָ֔ה רֶ֖כֶב וּפָֽרָשִֽׁים׃ ז וַיִּשְׂכְּר֣וּ לָהֶ֡ם שְׁנַיִם֩ וּשְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֜לֶף רֶ֗כֶב וְאֶת־מֶ֤לֶךְ מַֽעֲכָה֙ וְאֶת־עַמּ֔וֹ וַיָּבֹ֕אוּ וַֽיַּחֲנ֖וּ לִפְנֵ֣י מֵידְבָ֑א וּבְנֵ֣י עַמּ֗וֹן נֶֽאֶסְפוּ֙ מֵעָ֣רֵיהֶ֔ם וַיָּבֹ֖אוּ לַמִּלְחָמָֽה׃ ח וַיִּשְׁמַ֖ע דָּוִ֑יד וַיִּשְׁלַח֙ אֶת־יוֹאָ֔ב וְאֵ֥ת כָּל־צָבָ֖א הַגִּבּוֹרִֽים׃ ט וַיֵּֽצְאוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיַּֽעַרְכ֥וּ מִלְחָמָ֖ה פֶּ֣תַח הָעִ֑יר וְהַמְּלָכִ֣ים אֲשֶׁר־בָּ֔אוּ לְבַדָּ֖ם בַּשָּׂדֶֽה׃ י וַיַּ֣רְא יוֹאָ֗ב כִּֽי־הָיְתָ֧ה פְנֵי־הַמִּלְחָמָ֛ה אֵלָ֖יו פָּנִ֣ים וְאָח֑וֹר וַיִּבְחַ֗ר מִכָּל־בָּחוּר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ לִקְרַ֥את אֲרָֽם׃ יא וְאֵת֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם נָתַ֕ן בְּיַ֖ד אַבְשַׁ֣י אָחִ֑יו וַיַּ֣עַרְכ֔וּ לִקְרַ֖את בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ יב וַיֹּ֗אמֶר אִם־תֶּֽחֱזַ֤ק מִמֶּ֨נִּי֙ אֲרָ֔ם וְהָיִ֥יתָ לִּ֖י לִתְשׁוּעָ֑ה וְאִם־בְּנֵ֥י עַמּ֛וֹן יֶֽחֶזְק֥וּ מִמְּךָ֖ וְהֽוֹשַׁעְתִּֽיךָ׃ יג חֲזַ֤ק וְנִֽתְחַזְּקָה֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיהוָ֔ה הַטּ֥וֹב בְּעֵינָ֖יו יַֽעֲשֶֽׂה׃
֍ ֍ ֍
(ו) וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן כִּי הִתְבָּאֲשׁוּ [-נמאסו] עִם דָּוִיד, וַיִּשְׁלַח חָנוּן וּבְנֵי עַמּוֹן אֶלֶף כִּכַּר כֶּסֶף,לִשְׂכֹּר לָהֶם מִן אֲרַם נַהֲרַיִם, וּמִן אֲרַם מַעֲכָה, וּמִצּוֹבָה, רֶכֶב וּפָרָשִׁים.
(ז) וַיִּשְׂכְּרוּ לָהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב, וְאֶת מֶלֶךְ מַעֲכָה וְאֶת עַמּוֹ, וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ לִפְנֵימֵידְבָא, וּבְנֵי עַמּוֹן נֶאֶסְפוּ מֵעָרֵיהֶם וַיָּבֹאוּ לַמִּלְחָמָה.
(ח) וַיִּשְׁמַע דָּוִיד, וַיִּשְׁלַח אֶת יוֹאָב וְאֵת כָּל צָבָא הַגִּבּוֹרִים.
(ט) וַיֵּצְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן, ונאספו בתוך ארצם לפני עיר המלוכה, וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה פֶּתַח הָעִיר, כי היו חלשים מצד עצמם, ולא רצו להלחם בשדה, אלא עמדו קרוב לשער המבצר, וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר בָּאוּ להלחם בדוד, היו במרחק מעמון, בגבול מואב, לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה.
(י) וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה פְנֵי הַמִּלְחָמָה אֵלָיו פָּנִים וְאָחוֹר, כי לא רצה ללכת עד ארץ עמון ולהלחם בהם, שאז יבואו המלכים מאחוריו וילחמו בו, וַיִּבְחַר מִכָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל, ואת הגיבורים הללו לקח למלחמה במלכים הללו, וַיַּעֲרֹךְ מלחמה לִקְרַאת אֲרָם.
(יא) וְאֵת יֶתֶר הָעָם, החלשים יותר, נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו, וַיַּעַרְכוּ לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן, שלא יצאו מארצם להלחם בהם, ואמנם שיער בדעתו שבני עמון לא יצאו להלחם, ולכן בינתיים נשאר גם המחנה של אבישי בסמוך ליואב, אלא שהיו מוכנים גם להלחם בבני עמון.
(יב) וַיֹּאמֶר יואב לאבשי, אִם תֶּחֱזַק מִמֶּנִּי אֲרָם, וְהָיִיתָ לִּי לִתְשׁוּעָה, כיון שהיה מחנהו של אבישי עדיין סמוך למקום המערכה, וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֶזְקוּ מִמְּךָ, כלומר, אם יצאו להלחם איתך, ואשער שלא תוכל להכניעם לבדך, אלך לעזור לך וְהוֹשַׁעְתִּיךָ.
(יג) חֲזַק וְנִתְחַזְּקָה בְּעַד עַמֵּנוּ, שלא ילכו בשבי, וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ, שלא יחריבום האויבים, ואחרי שעשו גם הכנה טבעית וגם הכנה במחשבה שמלחמתם לשם שמים, וַיהוָה הַטּוֹבבְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה, לעזור לנו כפי ההכנה הראויה.
