יג וּֽלְמַחְלְקוֹת֙ הַכֹּֽהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֔ם וּֽלְכָל־מְלֶ֖אכֶת עֲבוֹדַ֣ת בֵּית־יְהוָ֑ה וּֽלְכָל־כְּלֵ֖י עֲבוֹדַ֥ת בֵּית־יְהוָֽה׃ יד לַזָּהָ֤ב בַּמִּשְׁקָל֙ לַזָּהָ֔ב לְכָל־כְּלֵ֖י עֲבוֹדָ֣ה וַֽעֲבוֹדָ֑ה לְכֹ֨ל כְּלֵ֤י הַכֶּ֨סֶף֙ בְּמִשְׁקָ֔ל לְכָל־כְּלֵ֖י עֲבוֹדָ֥ה וַֽעֲבוֹדָֽה׃ טו וּמִשְׁקָ֞ל לִמְנֹר֣וֹת הַזָּהָ֗ב וְנֵרֹֽתֵיהֶם֙ זָהָ֔ב בְּמִשְׁקַל־מְנוֹרָ֥ה וּמְנוֹרָ֖ה וְנֵֽרֹתֶ֑יהָ וְלִמְנֹר֨וֹת הַכֶּ֤סֶף בְּמִשְׁקָל֙ לִמְנוֹרָ֣ה וְנֵֽרֹתֶ֔יהָ כַּֽעֲבוֹדַ֖ת מְנוֹרָ֥ה וּמְנוֹרָֽה׃ טז וְאֶת־הַזָּהָ֥ב מִשְׁקָ֛ל לְשֻׁלְחֲנ֥וֹת הַֽמַּעֲרֶ֖כֶת לְשֻׁלְחַ֣ן וְשֻׁלְחָ֑ן וְכֶ֖סֶף לְשֻׁלְחֲנ֥וֹת הַכָּֽסֶף׃ יז וְהַמִּזְלָג֧וֹת וְהַמִּזְרָק֛וֹת וְהַקְּשָׂוֹ֖ת זָהָ֣ב טָה֑וֹר וְלִכְפוֹרֵ֨י הַזָּהָ֤ב בְּמִשְׁקָל֙ לִכְפ֣וֹר וּכְפ֔וֹר וְלִכְפוֹרֵ֥י הַכֶּ֛סֶף בְּמִשְׁקָ֖ל לִכְפ֥וֹר וּכְפֽוֹר׃ יח וּלְמִזְבַּ֧ח הַקְּטֹ֛רֶת זָהָ֥ב מְזֻקָּ֖ק בַּמִּשְׁקָ֑ל וּלְתַבְנִ֣ית הַמֶּרְכָּבָ֗ה הַכְּרוּבִ֤ים זָהָב֙ לְפֹ֣רְשִׂ֔ים וְסֹֽכְכִ֖ים עַל־אֲר֥וֹן בְּרִית־יְהוָֽה׃ יט הַכֹּ֥ל בִּכְתָ֛ב מִיַּ֥ד יְהוָ֖ה עָלַ֣י הִשְׂכִּ֑יל כֹּ֖ל מַלְאֲכ֥וֹת הַתַּבְנִֽית׃
֍ ֍ ֍
(יג) וּלְמַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם – וכן מסר דוד לשלמה את כל סדר חלוקת משמרות הכהנים והלויים, וּלְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְהֹוָה, כיצד יהיה סידור העובדים שם, וּלְכָל כְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּית יְהֹוָה, איך יהיה סידורם ועניינם.
(יד) לַזָּהָב בַּמִּשְׁקָל לַזָּהָב – לכלי הזהב היה המשקל הראוי לזהב, לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה. וכן לְכֹל כְּלֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל הראוי לכסף, לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה.
(טו) וּמִשְׁקָל הראוי לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב, וְנֵרֹתֵיהֶם זָהָב, בְּמִשְׁקַל מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ, כי עשה שלמה המלך עשר מנורות זהב, וכל אחת היה משקלה ככר זהב, וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ, כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה [אמנם לא עשה שלמה המלך מנורות כסף, כיון שהתעשר כל כך עד שבזמנו לא היה הכסף נחשב למאומה, אך דוד לא ידע באותו זמן שכך יהיה, ולכן אמר לו גם את המשקל הראוי למנורות כסף. ויש אומרים שהיו מנורות הכסף בלשכות הכהנים, להאיר להם].
(טז) וְאֶת הַזָּהָב מִשְׁקָל לְשֻׁלְחֲנוֹת הַמַּעֲרֶכֶת, לְשֻׁלְחַן וְשֻׁלְחָן, כי הוסיף שלמה לעשות עשר שולחנות זהב, וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף, שהיו מניחים עליהם את לחם הפנים קודם שהכניסוהו להיכל להניחו בשולחן הזהב.
(יז) ומסר דוד לשלמה גם את תבנית שאר הכלים, וְהַמִּזְלָגוֹת שמוציאים בהם את הבשר מהקדירה, וְהַמִּזְרָקוֹת שמקבלים בהם את הדם לזריקה, וְהַקְּשָׂוֹת – חצאי קנים העומדים על השלחן, להניח עליהם את לחם הפנים, כל אלו זָהָב טָהוֹר. וְלִכְפוֹרֵי הַזָּהָב – מיני מזרקות שמיוחדים לזריקת הדם על המזבח, בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר, וְלִכְפוֹרֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל, לִכְפוֹר וּכְפוֹר.
(יח) וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת, זָהָב מְזֻקָּק, בַּמִּשְׁקָל, וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה, שהם הַכְּרוּבִים, זָהָב, לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה, כי מלבד הכרובים המחוברים לכפורת שעל הארון עשה שלמה שני כרובים גדולים של עשר אמות, העומדים על רצפת קדש הקדשים וסוככים בכנפיהם על הארון כולו, והיו מרמזים על פני האדם שבמרכבה, כפי שראה אותה יחזקאל הנביא.
(יט) ואמר דוד לשלמה על כל פרטי הדברים שמסר לו בבניית המקדש וכליו, הַכֹּל בִּכְתָב – הנה מסרתי לך את כל הדברים ופרטיהם בכתב, אשר מִיַּד יְהֹוָה עָלַי הִשְׂכִּיל – כל זה קבלתי בנבואה, מפי שמואל הנביא, והשגתי ברוח הקודש את הסודות הרמוזים בכֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית.
