ח וְ֠עַתָּה לְעֵינֵ֨י כָל־יִשְׂרָאֵ֤ל קְהַל־יְהוָה֙ וּבְאָזְנֵ֣י אֱלֹהֵ֔ינוּ שִׁמְר֣וּ וְדִרְשׁ֔וּ כָּל־מִצְוֹ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם לְמַ֤עַן תִּֽירְשׁוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה וְהִנְחַלְתֶּ֛ם לִבְנֵיכֶ֥ם אַֽחֲרֵיכֶ֖ם עַד־עוֹלָֽם׃ ט וְאַתָּ֣ה שְׁלֹמֹֽה־בְנִ֡י דַּע֩ אֶת־אֱלֹהֵ֨י אָבִ֜יךָ וְעָבְדֵ֗הוּ בְּלֵ֤ב שָׁלֵם֙ וּבְנֶ֣פֶשׁ חֲפֵצָ֔ה כִּ֤י כָל־לְבָבוֹת֙ דּוֹרֵ֣שׁ יְהוָ֔ה וְכָל־יֵ֥צֶר מַֽחֲשָׁב֖וֹת מֵבִ֑ין אִֽם־תִּדְרְשֶׁ֨נּוּ֙ יִמָּ֣צֵא לָ֔ךְ וְאִם־תַּֽעַזְבֶ֖נּוּ יַזְנִֽיחֲךָ֥ לָעַֽד׃ י רְאֵ֣ה ׀ עַתָּ֗ה כִּֽי־יְהוָ֛ה בָּ֧חַר בְּךָ֛ לִבְנֽוֹת־בַּ֥יִת לַמִּקְדָּ֖שׁ חֲזַ֥ק וַֽעֲשֵֽׂה׃ יא וַיִּתֵּ֣ן דָּוִ֣יד לִשְׁלֹמֹ֣ה בְנ֡וֹ אֶת־תַּבְנִ֣ית הָֽאוּלָם֩ וְֽאֶת־בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּ֧יו וַֽעֲלִיֹּתָ֛יו וַֽחֲדָרָ֥יו הַפְּנִימִ֖ים וּבֵ֥ית הַכַּפֹּֽרֶת׃ יב וְתַבְנִ֗ית כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה בָר֨וּחַ֙ עִמּ֔וֹ לְחַצְר֧וֹת בֵּית־יְהוָ֛ה וּלְכָל־הַלְּשָׁכ֖וֹת סָבִ֑יב לְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים וּלְאֹֽצְר֖וֹת הַקֳּדָשִֽׁים׃
֍ ֍ ֍
(ח) וְעַתָּה, לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל קְהַל יְהֹוָה, וּבְאָזְנֵי אֱלֹהֵינוּ, שִׁמְרוּ וְדִרְשׁוּ כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם, לְמַעַן תִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, וְהִנְחַלְתֶּם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם עַד עוֹלָם.
(ט) מוסיף דוד ופונה לשלמה בנו ואומר, וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי, אשר הגדיל ה' את חסדו עליך יותר מעל כל קהל ישראל, לפיכך חייב אתה לו עבודה יתירה והכנעה מיוחדת, דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ בידיעתך השכלית, ולא רק לפי מה שקיבלת מאבותיך, וְעָבְדֵהוּ כעבד העובד את אדונו ללא הפסק, ותעשה כן בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, ולא בעבור רווח כל שהוא, ולא מתוך יראת העונש אלא מתוך אהבת ה'. כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְהֹוָה, והלב הוא הכח המושל על הנפש, וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת, הקודם לבחירת הלב, מֵבִין ה', ויודע את המחשבות השונות שמעלה היצר על לב האדם, ודורש הוא לראות מה יעלה בלב האדם, ובמה יבחר, כי אם יעבוד האדם את ה' בלב שלם ובנפש חפיצה, לא יעלו בליבו הרהורים רעים ומחשבות עבירה כלל, כי יהיה לבבו מלא ביראת ה' ויחפוץ רק בעבודתו, אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ, לידיעתו והכרתו בשכלך, ולעובדו בלבב שלם, יִמָּצֵא לָךְ גם הוא. וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ, יַזְנִיחֲךָ לָעַד.
(י) רְאֵה עַתָּה, שהפליא ה' את טובתו עליך ביתר שאת, כִּי יְהֹוָה בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ, ואם כן, חֲזַק וַעֲשֵׂה [וגם רמז בכך שתחילה יבנה את המקדש בקרב לבבו, עד שישכון עליו ה' ברוחו ונפשו, ואחר כך יבנה את בית המקדש בפועל].
(יא) וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם – החצר החיצונה שעל פני ההיכל, וְאֶת בָּתָּיו – היציעים הבנויים סביב, וְגַנְזַכָּיו – הלשכות שנעשו לגנוז בהם את אוצרות המקדש, וַעֲלִיֹּתָיו, וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים – ההיכל והחדרים אשר סביבו, וּבֵית הַכַּפֹּרֶת – קדש הקדשים, ששם ארון הברית, הכפורת והכרובים.
(יב) וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ, כי כל עניני המקדש מרמזים על הענינים העליונים, ומכוונים כנגד העולם כולו וכנגד הנפש, עד שברוחו של דוד היו מסודרים כל עניני המקדש, וכאילו הוא עצמו היה מכוון וכולל את כל עניני המקדש, לְחַצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה, וּלְכָל הַלְּשָׁכוֹת סָבִיב, לְאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים.
