ט. אם אכל פת ולא שתה מים משום שאינו תאב לשתות, או ששתה מים, דבכל זה הוא חייב בבהמ"ז מן התורה, ונסתפק אח"כ אם בירך בהמ"ז או לאו, צריך לברך שלש ברכות מפני שהם מן התורה, וספיקא לחומרא. אבל הטוב והמטיב שהיא מדרבנן לא יברך מספק, ואף על גב דאיכא דס"ל שיברך גם זו, הא קי"ל ספק ברכות להקל. והוא הדין אם טעה באמצע בהמ"ז ואינו יודע היכן טעה או שנתנמנם ואינו יודע באיזו ברכה עומד דחוזר לראש משום ספק תורה, ורק ברכה רביעית אם הוא מסתפק בה לא יברך.
אבל אם לא אכל כדי שביעה, שאינו חייב מן התורה בבהמ"ז, או שאכל כדי שביעה אך היה צמא ולא שתה, דג"כ אינו חייב בבהמ"ז מן התורה, הרי זה לא יחזור לברך מן הספק אפילו שלש ברכות, כיון שאינו חייב לברך אלא מדרבנן, ואם אפשר לו לאכול מחדש ולברך שפיר דמי:
וכן האוכל פת הבאה בכיסנין ונסתפק אם בירך מעין שלש או לאו, וכן אם ספק לו אם אכל כזית פת או פחות, וכן אשה שאכלה פת ושבעה ונסתפקה אם ברכה בהמ"ז או לאו, אם אפשר לאכול מחדש ולברך או לצאת בברכה של אחרים, הנה מה טוב, ואם לאו לא יברכו מספק:
