יז וְיָדַ֣עְתִּי אֱלֹהַ֔י כִּ֤י אַתָּה֙ בֹּחֵ֣ן לֵבָ֔ב וּמֵֽישָׁרִ֖ים תִּרְצֶ֑ה אֲנִ֗י בְּיֹ֤שֶׁר לְבָבִי֙ הִתְנַדַּ֣בְתִּי כָל־אֵ֔לֶּה וְעַתָּ֗ה עַמְּךָ֙ הַנִּמְצְאוּ־פֹ֔ה רָאִ֥יתִי בְשִׂמְחָ֖ה לְהִֽתְנַדֶּב־לָֽךְ׃ יח יְהוָ֗ה אֱ֠לֹהֵי אַבְרָהָ֞ם יִצְחָ֤ק וְיִשְׂרָאֵל֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ שָׁמְרָה־זֹּ֣את לְעוֹלָ֔ם לְיֵ֥צֶר מַחְשְׁב֖וֹת לְבַ֣ב עַמֶּ֑ךָ וְהָכֵ֥ן לְבָבָ֖ם אֵלֶֽיךָ׃ יט וְלִשְׁלֹמֹ֣ה בְנִ֗י תֵּ֚ן לֵבָ֣ב שָׁלֵ֔ם לִשְׁמוֹר֙ מִצְוֹתֶ֔יךָ עֵֽדְוֹתֶ֖יךָ וְחֻקֶּ֑יךָ וְלַֽעֲשׂ֣וֹת הַכֹּ֔ל וְלִבְנ֖וֹת הַבִּירָ֥ה אֲשֶׁר־הֲכִינֽוֹתִי׃
֍ ֍ ֍
(יז) אמנם, הגם שכל הכסף והזהב שהתנדבנו הוא מידך ומשלך, אינך מביט על כך, וְיָדַעְתִּי אֱלֹהַי, כִּי אַתָּה בֹּחֵן לֵבָב, והעיקר אצלך הוא מחשבת הלב, וּמֵישָׁרִים תִּרְצֶה – ורצונך ביושר הלב וכוונתו הטובה, ואֲנִי, בְּיֹשֶׁר לְבָבִי הִתְנַדַּבְתִּי כָל אֵלֶּה, ואם כן תקבל מידי ברצון את נדבת ליבי, וְעַתָּה, עַמְּךָ הַנִּמְצְאוּ פֹה, אמנם איני יודע סתרי ליבם אם אכן עשו את הדבר בהתנדבות ויושר לב, אך רָאִיתִי כי באו בְשִׂמְחָה לְהִתְנַדֶּב לָךְ, ומכך אני מבין שעשו כן ביושר לב ונדיבותו, ואם כן תקבל את נדבתם ברצון.
(יח) יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבֹתֵינוּ, שָׁמְרָה זֹּאת – תשמור את זכות נדיבות ליבם ויושר לבבם לְעוֹלָם, לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ – שכך יהיו ציורי מחשבות לבבם של ישראל לעולם, ציורים טובים לצדקה וליראת ה', וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ, שגם אם יעלה על רוחם איזה ציור של מעשה רע, יתגבר הלב בכחו להכניע את הרצון הרע הזה, וימשול עליו ביראת ה'.
(יט) וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב שָׁלֵם, שלא ימצא בלבו שום נטיה רעה ופניה חיצונית, אלא כל רצון ליבו יהיה לִשְׁמוֹר מִצְוֹתֶיךָ, עֵדְוֹתֶיךָ, וְחֻקֶּיךָ, בכך שימנע מלעבור על מצוות לא תעשה, וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל – לקיים את כל מצוות ה'עשה', וְלִבְנוֹת את הַבִּירָה [-בית המקדש] אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי.
