כ וַיֹּ֤אמֶר דָּוִיד֙ לְכָל־הַקָּהָ֔ל בָּ֥רְכוּ נָ֖א אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וַיְבָֽרְכ֣וּ כָֽל־הַקָּהָ֗ל לַֽיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹֽתֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֛וּ לַֽיהוָ֖ה וְלַמֶּֽלֶךְ׃ כא וַיִּזְבְּח֣וּ לַֽיהוָ֣ה ׀ זְ֠בָחִים וַיַּֽעֲל֨וּ עֹל֜וֹת לַֽיהוָ֗ה לְֽמָחֳרַת֮ הַיּ֣וֹם הַהוּא֒ פָּרִ֨ים אֶ֜לֶף אֵלִ֥ים אֶ֛לֶף כְּבָשִׂ֥ים אֶ֖לֶף וְנִסְכֵּיהֶ֑ם וּזְבָחִ֥ים לָרֹ֖ב לְכָל־יִשְׂרָאֵֽל׃ כב וַיֹּֽאכְל֨וּ וַיִּשְׁתּ֜וּ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא בְּשִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיַּמְלִ֤יכוּ שֵׁנִית֙ לִשְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֔יד וַיִּמְשְׁח֧וּ לַֽיהוָ֛ה לְנָגִ֖יד וּלְצָד֥וֹק לְכֹהֵֽן׃ כג וַיֵּ֣שֶׁב שְׁ֠לֹמֹה עַל־כִּסֵּ֨א יְהוָ֧ה ׀ לְמֶ֛לֶךְ תַּֽחַת־דָּוִ֥יד אָבִ֖יו וַיַּצְלַ֑ח וַיִּשְׁמְע֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃ כד וְכָל־הַשָּׂרִים֙ וְהַגִּבֹּרִ֔ים וְגַ֕ם כָּל־בְּנֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑יד נָ֣תְנוּ יָ֔ד תַּ֖חַת שְׁלֹמֹ֥ה הַמֶּֽלֶךְ׃ כה וַיְגַדֵּ֨ל יְהוָ֤ה אֶת־שְׁלֹמֹה֙ לְמַ֔עְלָה לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּתֵּ֤ן עָלָיו֙ ה֣וֹד מַלְכ֔וּת אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הָיָ֧ה עַל־כָּל־מֶ֛לֶךְ לְפָנָ֖יו עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ כו וְדָוִיד֙ בֶּן־יִשָׁ֔י מָלַ֖ךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃ כז וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר מָלַךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּחֶבְר֤וֹן מָלַךְ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּבִירֽוּשָׁלִַ֥ם מָלַ֖ךְ שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֽוֹשׁ׃ כח וַיָּ֨מָת֙ בְּשֵׂיבָ֣ה טוֹבָ֔ה שְׂבַ֥ע יָמִ֖ים עֹ֣שֶׁר וְכָב֑וֹד וַיִּמְלֹ֛ךְ שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ כט וְדִבְרֵי֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ הָרִֽאשֹׁנִ֖ים וְהָאַֽחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־דִּבְרֵי֙ שְׁמוּאֵ֣ל הָֽרֹאֶ֔ה וְעַל־דִּבְרֵי֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וְעַל־דִּבְרֵ֖י גָּ֥ד הַֽחֹזֶֽה׃ ל עִ֥ם כָּל־מַלְכוּת֖וֹ וּגְבֽוּרָת֑וֹ וְהָֽעִתִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר עָֽבְר֤וּ עָלָיו֙ וְעַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַ֖ל כָּל־מַמְלְכ֥וֹת הָֽאֲרָצֽוֹת׃
֍ ֍ ֍
(כ) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכָל הַקָּהָל, בָּרְכוּ נָא אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם, כי ה' שוכן עליהם, וזכותם גרמה לכך, וַיְבָרְכוּ כָל הַקָּהָל לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם, כי אמרו שזכות אבותיהם גרמה לכך, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה וְלַמֶּלֶךְ.
(כא) וַיִּזְבְּחוּ לַיהוָה זְבָחִים, וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת לַיהוָה לְמָחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא, פָּרִים אֶלֶף, אֵלִים אֶלֶף, כְּבָשִׂים אֶלֶף, וְנִסְכֵּיהֶם. וּזְבָחִים לָרֹב לְכָל יִשְׂרָאֵל.
(כב) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ לִפְנֵי יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, ואף שכבר נמשח שלמה למלך על ידי עבדי דוד, בעת שרצה אדוניהו למלוך, ואז נעשה הדבר במהירות רק על ידי יושבי ירושלים, וַיַּמְלִיכוּ עתה שֵׁנִית לִשְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד, כי היה הדבר עתה על ידי כל ישראל, וַיִּמְשְׁחוּ את שלמה לַיהוָה לְנָגִיד [-למלך], וּלְצָדוֹק – ומשחו את צדוק לְכֹהֵן – שיהיה כהן גדול במקום אביתר, שהיה בין הקושרים עם אדוניהו.
(כג) וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְהֹוָה – לעשות את משפט ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו, וַיַּצְלַח, וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו מיד כָּל יִשְׂרָאֵל [ולא כשאול המלך, שבתחילה ביזוהו בני בליעל ולא קיבלו את מלכותו, ולא כדוד שמלך תחילה שבע שנים בחברון רק על שבט יהודה].
(כד) וְכָל הַשָּׂרִים וְהַגִּבֹּרִים, וְגַם כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִיד, הגם שהיו בתחילה במשתה שעשה אדוניהו כדי להמליכו, עתה נָתְנוּ יָד להכנע תַּחַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ.
(כה) וַיְגַדֵּל יְהֹוָה אֶת שְׁלֹמֹה לְמַעְלָה, לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת, שהכל הכירו שהוא ראוי למלוכה, אֲשֶׁר לֹא הָיָה עַל כָּל מֶלֶךְ לְפָנָיו עַל יִשְׂרָאֵל.
(כו) וְדָוִיד בֶּן יִשָׁי מָלַךְ עדיין עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, כי גם לאחר המלכת שלמה נחשב דוד למלך, עד שנמנו לו ארבעים שנות מלוכה, ורק אחרי מותו התחילו למנות את השנים למלכות שלמה.
(כז) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים שָׁנָה. בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים, וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ [ואמנם בחברון מלך שבע שנים וששה חודשים, אך לא מנו כאן אלא את השנים השלימות].
(כח) וַיָּמָת דוד בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, שְׂבַע יָמִים, ושבע עֹשֶׁר וְכָבוֹד. וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בְנוֹ תַּחְתָּיו.
(כט) וְדִבְרֵי דָּוִיד הַמֶּלֶךְ, הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים, הִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה, שכתב את מה שאירע לדוד קודם מלכותו, וְעַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל דִּבְרֵי גָּד הַחֹזֶה, שכתבו את דברי מלכותו וספורי גבורותיו.
(ל) עִם כָּל מַלְכוּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְהָעִתִּים – זמני הטובה וזמני הרעה אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו, וְעַל יִשְׂרָאֵל שהיו בזמנו, וְעַל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת.
