יב וְעַתָּ֗ה שָׁלַ֧חְתִּי אִישׁ־חָכָ֛ם יוֹדֵ֥עַ בִּינָ֖ה לְחוּרָ֥ם אָבִֽי׃ יג בֶּן־אִשָּׁ֞ה מִן־בְּנ֣וֹת דָּ֗ן וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִ֡י יוֹדֵ֡עַ לַֽעֲשׂ֣וֹת בַּזָּֽהָב־וּ֠בַכֶּסֶף בַּנְּחֹ֨שֶׁת בַּבַּרְזֶ֜ל בָּֽאֲבָנִ֣ים וּבָֽעֵצִ֗ים בָּֽאַרְגָּמָ֤ן בַּתְּכֵ֨לֶת֙ וּבַבּ֣וּץ וּבַכַּרְמִ֔יל וּלְפַתֵּ֨חַ֙ כָּל־פִּתּ֔וּחַ וְלַחְשֹׁ֖ב כָּל־מַֽחֲשָׁ֑בֶת אֲשֶׁ֤ר יִנָּֽתֶן־לוֹ֙ עִם־חֲכָמֶ֔יךָ וְֽחַכְמֵ֔י אֲדֹנִ֖י דָּוִ֥יד אָבִֽיךָ׃ יד וְ֠עַתָּה הַֽחִטִּ֨ים וְהַשְּׂעֹרִ֜ים הַשֶּׁ֤מֶן וְהַיַּ֨יִן֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר אֲדֹנִ֔י יִשְׁלַ֖ח לַֽעֲבָדָֽיו׃ טו וַֽ֠אֲנַחְנוּ נִכְרֹ֨ת עֵצִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ כְּכָל־צָרְכֶּ֔ךָ וּנְבִיאֵ֥ם לְךָ֛ רַפְסֹד֖וֹת עַל־יָ֣ם יָפ֑וֹ וְאַתָּ֛ה תַּֽעֲלֶ֥ה אֹתָ֖ם יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ טז וַיִּסְפֹּ֣ר שְׁלֹמֹ֗ה כָּל־הָֽאֲנָשִׁ֤ים הַגֵּירִים֙ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל אַֽחֲרֵ֣י הַסְּפָ֔ר אֲשֶׁ֥ר סְפָרָ֖ם דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וַיִּמָּֽצְא֗וּ מֵאָ֤ה וַֽחֲמִשִּׁים֙ אֶ֔לֶף וּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ יז וַיַּ֨עַשׂ מֵהֶ֜ם שִׁבְעִ֥ים אֶ֨לֶף֙ סַבָּ֔ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּשְׁלֹ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת מְנַצְּחִ֖ים לְהַֽעֲבִ֥יד אֶת־הָעָֽם׃
֍ ֍ ֍
(יב) וְעַתָּה שָׁלַחְתִּי אִישׁ חָכָם, יוֹדֵעַ בִּינָה לְחוּרָם אָבִי – שהיה אומן כבר אצל מלכות אבי.
(יג) ואותו אומן היה יהודי, והוא בֶּן אִשָּׁה מִן בְּנוֹת דָּן, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי – יהודי היושב בצור, יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת מלאכת אומן בַּזָּהָב, וּבַכֶּסֶף, בַּנְּחֹשֶׁת, בַּבַּרְזֶל, בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים, בָּאַרְגָּמָן, בַּתְּכֵלֶת, וּבַבּוּץ [-בפשתן], וּבַכַּרְמִיל [-בתולעת שני], וּלְפַתֵּחַ כָּל פִּתּוּחַ, וְלַחְשֹׁב כָּל מַחֲשָׁבֶת – לעשות מלאכות נכבדות הבאות ממחשבת הלב, כפי אֲשֶׁר יִנָּתֶן לוֹ עִם חֲכָמֶיךָ וְחַכְמֵי אֲדֹנִי דָּוִיד אָבִיךָ.
(יד) וְעַתָּה, הַחִטִּים וְהַשְּׂעֹרִים, הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן, אֲשֶׁר אָמַר אֲדֹנִי, יִשְׁלַח לַעֲבָדָיו הפועלים, כשכר לפעולתם.
(טו) וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן כְּכָל צָרְכֶּךָ, וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת – עצים רבים קשורים יחד, המשיטים אותם על גבי הים ממקום למקום, עד שיגיעו עַל חוף יָם יָפוֹ, וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם משם אל יְרוּשָׁלִָם.
(טז) וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה את כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו – חוץ מאותם גרים שכבר ספר דוד אביו וייחדם לבנית בית המקדש, וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.
(יז) וַיַּעַשׂ מֵהֶם שלמה שִׁבְעִים אֶלֶף סַבָּל, וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת מְנַצְּחִים, לְהַעֲבִיד אֶת הָעָם.
