המשך כ: וכתב בחס"ל סק"ח אות ח' אם עירב בעיסה דבש או שמן או תבלין ואין טעם של התערובת ניכר בעיסה זהו פת גמור, ומה שעושין אותם צורות גלוסקאות משונות מצורת הפת אינו מעלה ומוריד, והאיש הירא את ה' אם ירצה לברך במ"מ לפחות יתן שמן או תבלין בכדי שיהיה ניכר ונרגש בהם או יעשה כעכין יבשין שכוססין אותם ונקראים בישקוק"ש, דאיכא למ"ד דחשיבי פת הבאה בכיסנין עכ"ד. ופה עירנו יע"א נוהגים לעשות פת גלוסקאות דקים וקטנים שקורין אותם בלשון ערבי גראדי"ק או בעאב"ע ועושים אותם מעיסה שבלילתה עבה ומניחים בה שמן שומשמין, ויש מניחין בה ג"כ תבלין שקורין בערבי חוויי"ג ומברכים עליהם במ"מ וברכת מעין ג', וצריך להזהירם שיתנו בה שמן שיעור מספיק שניכר ונרגש לחיך יטעם לאכול, ובודאי דאותם המניחים בה תבלין הנז' היא עדיף טפי כי התבלין נרגשין וניכרין יותר, אך אין כל בני אדם ניחא להו לתת תבלין הנז':