מ עַתָּ֣ה אֱלֹהַ֗י יִֽהְיוּ־נָ֤א עֵינֶ֨יךָ֙ פְּתֻח֔וֹת וְאָזְנֶ֖יךָ קַשֻּׁב֑וֹת לִתְפִלַּ֖ת הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃ מא וְעַתָּ֗ה קוּמָ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ לְֽנוּחֶ֔ךָ אַתָּ֖ה וַֽאֲר֣וֹן עֻזֶּ֑ךָ כֹּֽהֲנֶ֜יךָ יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ יִלְבְּשׁ֣וּ תְשׁוּעָ֔ה וַֽחֲסִידֶ֖יךָ יִשְׂמְח֥וּ בַטּֽוֹב׃ מב יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים אַל־תָּשֵׁ֖ב פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶ֑ךָ זָכְרָ֕ה לְחַֽסְדֵ֖י דָּוִ֥יד עַבְדֶּֽךָ׃
֍ ֍ ֍
(מ) עַתָּה, אֱלֹהַי, יִהְיוּ נָא עֵינֶיךָ פְּתֻחוֹת, וְאָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת, לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה.
(מא) וְעַתָּה, שהגיעו נושאי הארון עד מקום המקדש, אמר שלמה המלך, קוּמָה יְהֹוָה אֱלֹהִים לְנוּחֶךָ – למנוחתך, כי שם ישכון בקביעות, והנהגת ההשגחה תהיה קבועה, אַתָּה, וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ, אשר יהיה בקביעות בבית קדש הקדשים, כֹּהֲנֶיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהִים, יִלְבְּשׁוּ תְשׁוּעָה, שהם בגדי הכהונה, וַחֲסִידֶיךָ, שהם הלויים, יִשְׂמְחוּ בַטּוֹב, כי הם ישירו בקביעות בזמן הקרבת הקרבנות.
(מב) יְהֹוָה אֱלֹהִים, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ, זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ, כי בזכותו נבחר מקום המקדש למקום השראת השכינה בקביעות, בזכות עבודתו לה', ובזכות שנבחר ונמשח למלך על ישראל.
