כג וַיָּבֹ֜אוּ וַיִּֽרְשׁ֣וּ אֹתָ֗הּ וְלֹֽא־שָׁמְע֤וּ בְקוֹלֶ֨ךָ֙ וּבְתוֹרָֽתְךָ֣ לֹֽא־הָלָ֔כוּ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֧יתָה לָהֶ֛ם לַֽעֲשׂ֖וֹת לֹ֣א עָשׂ֑וּ וַתַּקְרֵ֣א אֹתָ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָֽרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃ כד הִנֵּ֣ה הַסֹּֽלְל֗וֹת בָּ֣אוּ הָעִיר֮ לְלָכְדָהּ֒ וְהָעִ֣יר נִתְּנָ֗ה בְּיַ֤ד הַכַּשְׂדִּים֙ הַנִּלְחָמִ֣ים עָלֶ֔יהָ מִפְּנֵ֛י הַחֶ֥רֶב וְהָֽרָעָ֖ב וְהַדָּ֑בֶר וַֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתָּ הָיָ֖ה וְהִנְּךָ֥ רֹאֶֽה׃ כה וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה קְנֵֽה־לְךָ֧ הַשָּׂדֶ֛ה בַּכֶּ֖סֶף וְהָעֵ֣ד עֵדִ֑ים וְהָעִ֥יר נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃
֍ ֍ ֍
(כג) ועתה מוכיח את ההנהגה הפרטית שיש לכל אדם בפני עצמו, וַיָּבֹאוּ ישראל וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ, וּבְתוֹרָתְךָ לֹא הָלָכוּ, אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת לֹא עָשׂוּ, וַתַּקְרֵא אֹתָם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת, המפורטת להלן.
(כד) הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת של האויב, עליהם הוא מטפס כדי ללכוד את העיר ממקום גבוה, כבר בָּאוּ אל הָעִיר ירושלים לְלָכְדָהּ, וְהָעִיר בין כך כבר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ, גם ללא הסוללות, מִפְּנֵי הַחֶרֶב, וְהָרָעָב, וְהַדָּבֶר, וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בנבואה, שיבואו הכשדים על ירושלים, הָיָה, ומחמת כל זה מוכרח שבודאי תימסר העיר ביד הכשדים, וְהִנְּךָ רֹאֶה את כל זה, ולכן פלא הדבר בעיני.
(כה) וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי, אֲדֹנָי אֱלהִים, קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף, וְהָעֵד עֵדִים, ומכך נשמע שעוד תהיה הארץ מיושבת, וְהָעִיר הרי כבר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים, ואם כן יש כאן שני דברים הסותרים זה את זה.
