כב אִם־יֶֽחֱטָ֥א אִישׁ֙ לְרֵעֵ֔הוּ וְנָֽשָׁא־ב֥וֹ אָלָ֖ה לְהַֽאֲלֹת֑וֹ וּבָ֗א אָלָ֛ה לִפְנֵ֥י מִֽזְבַּחֲךָ֖ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ כג וְאַתָּ֣ה ׀ תִּשְׁמַ֣ע מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְעָשִׂ֨יתָ֙ וְשָֽׁפַטְתָּ֣ אֶת־עֲבָדֶ֔יךָ לְהָשִׁ֣יב לְרָשָׁ֔ע לָתֵ֥ת דַּרְכּ֖וֹ בְּרֹאשׁ֑וֹ וּלְהַצְדִּ֣יק צַדִּ֔יק לָ֥תֶת ל֖וֹ כְּצִדְקָתֽוֹ׃ כד וְֽאִם־יִנָּגֵ֞ף עַמְּךָ֧ יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י אוֹיֵ֖ב כִּ֣י יֶֽחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְשָׁ֨בוּ֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהִתְפַּֽלְל֧וּ וְהִֽתְחַנְּנ֛וּ לְפָנֶ֖יךָ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ כה וְאַתָּה֙ תִּשְׁמַ֣ע מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְסָ֣לַחְתָּ֔ לְחַטַּ֖את עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַהֲשֵֽׁיבוֹתָם֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לָהֶ֖ם וְלַאֲבֹֽתֵיהֶֽם׃
֍ ֍ ֍
(כב) עתה ביקש שלמה שגם בענינים שבין אדם לחבירו תועיל התפילה בבית המקדש, אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ, וישביע אותו על כך בשבועה שיש בה קללה, וכגון השבעת העדים שיבואו להעיד, או השבעת סוטה, וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה.
(כג) וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם, וְעָשִׂיתָ שתחול השבועה והקללה על הצד החייב, וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לראות מי מביניהם הוא החייב, לְהָשִׁיב לְרָשָׁע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ.
(כד) כעת ביקש שלמה על קבלת התפילות דרך בית המקדש גם בזמן שייענשו כלל ישראל על ידי ה', וְאִם יִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב, והסיבה לכך תהיה כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ, ואחר שייענשו בעונש זו ויפלו לפני האויבים, וְשָׁבוּ בתשובה, וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ, כמודים על הרעה שהגיעה להם בצדק מחמת עוונותיהם, וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ לְפָנֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה, שתושיעם מצרתם.
(כה) וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם, וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, ולאחר שיצאו מגבול ארצם להילחם באויביהם, וַהֲשֵׁיבוֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָהֶם וְלַאֲבֹתֵיהֶם, שישובו ישראל מהמלחמה לבתיהם לשלום.
