כפי שהתבאר, אדם שאינו משלם את חובו מיד, אין כותבים עליו שטר אדרכתא, המתיר למלוה לגבות את חובו מנכסי הלוה, אלא לאחר שלשים יום. וְהַנֵּי מִילֵּי – ואמנם דין זה הוא רק במִלְוֶה, כיון שיתכן שאין לו ממון לשלם, ונותנים לו זמן ללוות ממון כדי לשלם את חובו, או למכור מנכסיו לצורך כך, אֲבָל הכופר בפִּקָּדוֹן, לְאַלְתַּר כָּתְבִינָן אַדְרַכְתָּא אַנִּיכְסֵיהּ – כותבים מיד שטר אדרכתא על נכסיו, כיון שעליו להשיב את הפקדון מיד, ואין לו צורך להשתמט [אמנם אם מודה הוא בפקדון, אלא שטוען שאבד בפשיעתו וחייב הוא לשלם מנכסיו, הרי זה ככל חוב, שיתכן שהוא משתמט עד שימצא מעות לשלם את חיובו, ונותנים לו זמן קודם שכותבים עליו שטר אדרכתא].
וְהַנֵּי מִילֵּי – ודין זה, של כתיבת שטר אדרכתא על נכסי אדם החייב ממון לחבירו, אַמְּקַרְקְעֵי – רק על קרקעות, שכותבים לתובע בשטר האדרכתא שיכול הוא לגבות את חובו מקרקעותיו של הנתבע, אֲבָל אַמִטַּלְטְלֵי לֹא כָּתְבִינָן – אך אין נותנים לתובע רשות לגבות את חובו ממטלטלין של הנתבע. מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך, כיון שאנו חוששים דִּלְמָא שָׁמִיט וְאָכִיל לְהוּ – שמא יטול התובע את המטלטלין מיד ויאכל אותם, וּמַיְיתֵי הָאֵיךְ סָהֲדֵי וּמָרַע לֵיהּ לִשְׁטָרָא – ולאחר מכן יביא הנתבע עדים שיעידו שהשטר מזויף, ונמצא שגבה התובע שלא כדין, ועליו להשיב מה שנטל, וְלֵיכָּא לְאִשְׁתַּלּוֹמֵי מִינֵּיהּ – ואין מהיכן לגבות את מה שנטל, כיון שהיו אלו מטלטלין, ואכלם, ולכן אין כותבים כלל שטר אדרכתא על מטלטלין, אלא על קרקעות בלבד, שאם יתברר שגבה את הקרקע שלא כדין, ניתן להוציאה מידו. וַאֲפִלּוּ אִית לֵיהּ לַמַלְוֶה מְקַרְקְעֵי – ואפילו אם יש למלוה עצמו קרקעות משלו, לֹא כָּתְבִינָן לֵיהּ אַדְרַכְתָּא אַמִטַּלְטְלֵי – אין כותבים לו שטר אדרכתא שיוכל לגבות בו ממטלטלין של הנתבע, והגם שהיה מקום לומר שבאופן זה ניתן לכתוב אדרכתא על מטלטלין, שהרי אם לאחר זמן יתברר שגבה את המטלטלין שלא כדין יוכל הנתבע לגבות את דמי המטלטלין מקרקעותיו של התובע, ולא יפסיד, מכל מקום אין אומרים כן, והטעם לכך, דְּחַיְישִׁינָן – כיון שאנו חוששים דִּלְמָא מִיכַּסְּפָן הָנָךְ מְקַרְקְעֵי – שמא יתקלקלו אותן קרקעות ויופחת ערכן מכפי שהוא עתה, וְלֵיכָּא לְאִישְׁתַּלוֹמֵי מִינֵּיהּ – ולא יוכל לגבות ממנו את דמי המטלטלין, אם יתברר שנטלם ממנו שלא כדין.
וְכִי כָּתְבִינָן אַדְרַכְתָּא אַנִּיכְסֵיהּ – וכאשר כותבים שטר אדרכתא על נכסיו של האדם, מוֹדְעִינַן לֵיהּ – יש להודיעו על כך, וְהוּא דִמְקָרֵב – ובתנאי שהוא נמצא במקום קרוב, ומבארת הגמרא מהו השיעור של 'מקום קרוב', כְּגוֹן שהוא נמצא במרחק של מהלך יום אחד, ולאחר ששמעו הדיינים את טענותיו של התובע ביום שני בשבוע, שזהו הזמן שהדיינים יושבים בו לדון, דְאָזִיל שְׁלִיחָא בִּתְלָתָא בְּשַׁבָּא – שהולך שליח בית דין בשלישי בשבת, וְאָתֵי בְּאַרְבָּעָה בְּשַׁבָּא – ומגיע למקומו של אותו אדם ברביעי בשבת, ומודיע לו שאם לא יבוא לבית דין יכתבו הדיינים שטר אדרכתא על נכסיו, וְקָאֵי בַּחֲמִשָּׁה בְּבֵי דִּינָא – ואם רצונו בכך יכול הוא לבוא ביום חמישי לבית דין, שזהו היום הנוסף שבו יושבים הדיינים לדון, ויוכל להוכיח בפניהם את טענותיו, שאינו חייב ממון לאותו אדם.
