א וַיְהִ֗י כְּהָכִ֞ין מַלְכ֤וּת רְחַבְעָם֙ וּכְחֶזְקָת֔וֹ עָזַ֖ב אֶת־תּוֹרַ֣ת יְהוָ֑ה וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּֽוֹ׃ ב וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֤ה הַֽחֲמִישִׁית֙ לַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֔ם עָלָ֛ה שִׁישַׁ֥ק מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם כִּ֥י מָֽעֲל֖וּ בַּֽיהוָֽה׃ ג בְּאֶ֤לֶף וּמָאתַ֨יִם֙ רֶ֔כֶב וּבְשִׁשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף פָּֽרָשִׁ֑ים וְאֵ֣ין מִסְפָּ֗ר לָעָ֞ם אֲשֶׁר־בָּ֤אוּ עִמּוֹ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לוּבִ֥ים סֻכִּיִּ֖ים וְכוּשִֽׁים׃ ד וַיִּלְכֹּ֛ד אֶת־עָרֵ֥י הַמְּצֻר֖וֹת אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיָּבֹ֖א עַד־יְרֽוּשָׁלִָֽם׃
֍ ֍ ֍
פרק יב (א) וַיְהִי כְּהָכִין [-כאשר הוכנה והתבססה] מַלְכוּת רְחַבְעָם, וּכְחֶזְקָתוֹ – כשהתחזק רחבעם במלכותו, כי בנה ערים בצורות והצטרפו אליו רבים מעשרת השבטים, עָזַב אֶת תּוֹרַת יְהֹוָה, כיון שעבד את ה' מיראה, כיון שפחד מירבעם בן נבט, ולאחר שהתבססה מלכותו ולא פחד עוד מירבעם, עזב את עבודת ה', וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, כיון שגם הם עבדו את ה' רק מחמת ציווי המלך.
(ב) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, התקיימה הבטחתו של ה' לדוד המלך, שאם מלכים מזרעו יסורו מעבודת ה' מיד יעניש אותם, כדי שיחזרו בתשובה [ולא כפי שנהג ה' עם ירבעם בן נבט מלך ישראל, שלא הענישו עד שהתמלאה סאתו ואז השמידו לגמרי], ולכן מיד עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם, כִּי מָעֲלוּ בַּיהוָה, ולא המתין להם ה' עד שיחטאו ממש, אלא מיד כשמעלו וסרו מעבודת ה', העלה עליהם את שישק מלך מצרים, ובכך גם ראה רחבעם שלא הועיל לו מה שבנה ערים בצורות, ואף לא מה שהצטרפו אליו רבים מישראל.
(ג) ועלה עליהם שישק בְּאֶלֶף וּמָאתַיִם רֶכֶב, וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף פָּרָשִׁים, וְאֵין מִסְפָּר לָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ מִמִּצְרַיִם, לוּבִים סֻכִּיִּים וְכוּשִׁים.
(ד) וַיִּלְכֹּד אֶת עָרֵי הַמְּצֻרוֹת אֲשֶׁר לִיהוּדָה, ובכך ראו שלא הועילה להם ההשתדלות הטבעית של בניית ערים בצורות, וַיָּבֹא שישק עַד יְרוּשָׁלִָם.
