ה וּֽשְׁמַעְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ בָּ֣א אֶל־רְחַבְעָ֔ם וְשָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁר־נֶֽאֶסְפ֥וּ אֶל־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם מִפְּנֵ֣י שִׁישָׁ֑ק וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַתֶּם֙ עֲזַבְתֶּ֣ם אֹתִ֔י וְאַף־אֲנִ֛י עָזַ֥בְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּיַד־שִׁישָֽׁק׃ ו וַיִּכָּֽנְע֥וּ שָׂרֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְהַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּֽאמְר֖וּ צַדִּ֥יק ׀ יְהוָֽה׃ ז וּבִרְא֤וֹת יְהוָה֙ כִּ֣י נִכְנָ֔עוּ הָיָה֩ דְבַר־יְהוָ֨ה אֶל־שְׁמַעְיָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר נִכְנְע֖וּ לֹ֣א אַשְׁחִיתֵ֑ם וְנָֽתַתִּ֨י לָהֶ֤ם כִּמְעַט֙ לִפְלֵיטָ֔ה וְלֹֽא־תִתַּ֧ךְ חֲמָתִ֛י בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם בְּיַד־שִׁישָֽׁק׃ ח כִּ֥י יִֽהְיוּ־ל֖וֹ לַֽעֲבָדִ֑ים וְיֵֽדְעוּ֙ עֲב֣וֹדָתִ֔י וַֽעֲבוֹדַ֖ת מַמְלְכ֥וֹת הָֽאֲרָצֽוֹת׃ ט וַיַּ֨עַל שִׁישַׁ֥ק מֶֽלֶךְ־מִצְרַיִם֮ עַל־יְרֽוּשָׁלִַם֒ וַיִּקַּ֞ח אֶת־אֹֽצְר֣וֹת בֵּית־יְהוָ֗ה וְאֶת־אֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֶת־הַכֹּ֖ל לָקָ֑ח וַיִּקַּח֙ אֶת־מָֽגִנֵּ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה שְׁלֹמֹֽה׃
֍ ֍ ֍
(ה) כיון שתכלית ביאת שישק להלחם בירושלים היתה כדי לעוררם לחזור בתשובה, שלח להם ה' נבואה מיוחדת על כך, וּשְׁמַעְיָה הַנָּבִיא בָּא אֶל רְחַבְעָם וְשָׂרֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ אֶל יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי שִׁישָׁק, וַיֹּאמֶר לָהֶם, כֹּה אָמַר יְהֹוָה, לא באה עליכם הרעה בדרך מקרה, אלא כעונש מאת ה', כי אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתִי, וְאַף אֲנִי עָזַבְתִּי אֶתְכֶם בְּיַד שִׁישָׁק.
(ו) וַיִּכָּנְעוּ שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַמֶּלֶךְ רחבעם, וַיֹּאמְרוּ, צַדִּיק יְהֹוָה.
(ז) וּבִרְאוֹת יְהֹוָה כִּי נִכְנָעוּ, הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל שְׁמַעְיָה לֵאמֹר, נִכְנְעוּ המלך והשרים לפני, ולכן לֹא אַשְׁחִיתֵם, וְנָתַתִּי לָהֶם כִּמְעַט לִפְלֵיטָה, וְלֹא תִתַּךְ חֲמָתִי בִּירוּשָׁלִַם בְּיַד שִׁישָׁק.
(ח) כִּי בכך שיִהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים, וְיֵדְעוּ בכך עֲבוֹדָתִי וַעֲבוֹדַת מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת, ויבינו שעבודת ה' טובה וקלה מעבודת מלכי הארצות, וישובו בשמחה לעבודת ה'.
