א. המברך, לא 'יזרוק' את הברכה מפיו, אלא צריך לכוין את פירוש המילים. (שו"ע ומשנ"ב סי' ה)
ב. וכשהוא מברך ברכת הנהנין או ברכת המצוות, יכוין לבו לשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו, ונתן לו את הפירות או הלחם ליהנות מהם, וציוהו על המצוות, ולא יברך כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב. (משנ"ב שם)
