א. תקנת נטילת ידים היתה רק לצורך קריאת שמע ותפילה, אבל לענין סתם ברכות או לימוד תורה – אם לא ידוע לאדם שנגע במקומות שאינם נקיים – אין צורך בנטילת ידים. (שו"ע סי' ד)
ב. אמנם, אחר שינת קבע על מיטתו צריך ליטול ידים, כיון שמסתבר שנגע במקומות המכוסים, אבל אחרי שינת ארעי אין צורך ליטול ידים לברכות או ללימוד תורה, כי אם לתפילה. (משנ"ב שם)
