משנה ד: בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר כֵּיצַד, אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע. וְהַבּשֶׁת וְהַפְּגָם, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ:
משנה ד: ממשיכה המשנה ומבארת, בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה יש דין שהוא לפעמיםלְהָקֵל וְלפעמים לְהַחְמִיר, כֵּיצַד, אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה, וְאֶתהַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע, שנאמר (דברים כב כט) 'וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף'. אמנם, תשלום זה של חמישים כסף הוא הקנס שקנסה אותו התורה, וּמלבד זה חייב גם בתשלומי הַבּשֶׁת שביישה,וְהַפְּגָם – שהפחית את ערכה, ומבארת המשנה את האופן שבו שמים את הבושת, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ, שככל שהנערה חשובה יותר, והאונס או המפתה אדם בזוי יותר, כך מרובה הבושת.
