א וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהֽוֹשָׁפָט֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑יד וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹרָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ ב וְלֽוֹ־אַחִ֞ים בְּנֵ֣י יְהֽוֹשָׁפָ֗ט עֲזַרְיָ֤ה וִֽיחִיאֵל֙ וּזְכַרְיָ֣הוּ וַֽעֲזַרְיָ֔הוּ וּמִֽיכָאֵ֖ל וּשְׁפַטְיָ֑הוּ כָּל־אֵ֕לֶּה בְּנֵ֖י יְהֽוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵֽל׃ ג וַיִּתֵּ֣ן לָהֶ֣ם ׀ אֲ֠בִיהֶם מַתָּנ֨וֹת רַבּ֜וֹת לְכֶ֤סֶף וּלְזָהָב֙ וּלְמִגְדָּנ֔וֹת עִם־עָרֵ֥י מְצֻר֖וֹת בִּֽיהוּדָ֑ה וְאֶת־הַמַּמְלָכָ֛ה נָתַ֥ן לִֽיהוֹרָ֖ם כִּי־ה֥וּא הַבְּכֽוֹר׃ ד וַיָּ֨קָם יְהוֹרָ֜ם עַל־מַמְלֶ֤כֶת אָבִיו֙ וַיִּתְחַזַּ֔ק וַיַּֽהֲרֹ֥ג אֶת־כָּל־אֶחָ֖יו בֶּחָ֑רֶב וְגַ֖ם מִשָּׂרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ה בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁתַּ֛יִם שָׁנָ֖ה יְהוֹרָ֣ם בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁמוֹנֶ֣ה שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ ו וַיֵּ֜לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ ׀ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּֽאֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב כִּ֚י בַּת־אַחְאָ֔ב הָ֥יְתָה לּ֖וֹ אִשָּׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ ז וְלֹֽא־אָבָ֣ה יְהוָ֗ה לְהַשְׁחִית֙ אֶת־בֵּ֣ית דָּוִ֔יד לְמַ֣עַן הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖ת לְדָוִ֑יד וְכַֽאֲשֶׁ֣ר אָמַ֗ר לָתֵ֨ת ל֥וֹ נִ֛יר וּלְבָנָ֖יו כָּל־הַיָּמִֽים׃ ח בְּיָמָיו֙ פָּשַׁ֣ע אֱד֔וֹם מִתַּ֖חַת יַד־יְהוּדָ֑ה וַיַּמְלִ֥יכוּ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃ ט וַיַּֽעֲבֹ֤ר יְהוֹרָם֙ עִם־שָׂרָ֔יו וְכָל־הָרֶ֖כֶב עִמּ֑וֹ וַֽיְהִי֙ קָ֣ם לַ֔יְלָה וַיַּ֗ךְ אֶת־אֱדוֹם֙ הַסּוֹבֵ֣ב אֵלָ֔יו וְאֵ֖ת שָׂרֵ֥י הָרָֽכֶב׃ י וַיִּפְשַׁ֨ע אֱד֜וֹם מִתַּ֣חַת יַד־יְהוּדָ֗ה עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אָ֣ז תִּפְשַׁ֥ע לִבְנָ֛ה בָּעֵ֥ת הַהִ֖יא מִתַּ֣חַת יָד֑וֹ כִּ֣י עָזַ֔ב אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹתָֽיו׃ יא גַּם־ה֥וּא עָשָֽׂה־בָמ֖וֹת בְּהָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיֶּ֨זֶן֙ אֶת־יֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וַיַּדַּ֖ח אֶת־יְהוּדָֽה׃
֍ ֍ ֍
פרק כא (א) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִיד, וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
(ב) וְלוֹ [-ליהורם] אַחִים בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט, עֲזַרְיָה, וִיחִיאֵל, וּזְכַרְיָהוּ, וַעֲזַרְיָהוּ, וּמִיכָאֵל, וּשְׁפַטְיָהוּ, כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
(ג) וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת, לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת, עִם עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה. וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר.
(ד) וַיָּקָם יְהוֹרָם עַל מַמְלֶכֶת אָבִיו, וַיִּתְחַזַּק, וַיַּהֲרֹג אֶת כָּל אֶחָיו בֶּחָרֶב, כיון שרצו למרוד בו על כך שהולך הוא בדרך בית אחאב מלך ישראל, וְגַם הרג מִשָּׂרֵי יִשְׂרָאֵל שהיו עמהם בקושרים.
(ה) בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה יְהוֹרָם בְּמָלְכוֹ, וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.
(ו) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הרשעים, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב, כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ אִשָּׁה, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה.
(ז) וְלֹא אָבָה יְהֹוָה לְהַשְׁחִית אֶת בֵּית דָּוִיד, לְמַעַן הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת לְדָוִיד, וְכַאֲשֶׁר אָמַר לָתֵת לוֹ נִיר וּלְבָנָיו כָּל הַיָּמִים, ורק את המלכים שהיו רשעים בני רשעים הסיר ה' מיד מהמלוכה, אבל כשהיה מלך רשע בן צדיק לא הסירו ה' מהמלוכה, אלא הענישו בעונשים שונים, וכך גם עשה ה' ליהורם בן יהושפט.
(ח) ולכן, בְּיָמָיו פָּשַׁע [-מרד] אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה, כי עד עתה לא היה לאדום מלך, אלא רק נציבים, וַיַּמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.
(ט) ולרוב חולשתו של יהורם מלך יהודה, לא העז להלחם עם אדום ביום, וַיַּעֲבֹר יְהוֹרָם עִם שָׂרָיו, וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ, ועל אף שהיו עמו כל הרכב לא רצה להלחם ביום, וַיְהִי קָם לַיְלָה, וגם אז לא הכה את כל אדום, אלא וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם הַסּוֹבֵב אֵלָיו, אלו שהיו סביבות ירושלים, וְאֵת שָׂרֵי הָרָכֶב.
(י) וַיִּפְשַׁע [-וימרדו] אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אָז תִּפְשַׁע – באותו זמן מרדה גם העיר לִבְנָה, שהיתה שייכת לממלכת יהודה, בָּעֵת הַהִיא מִתַּחַת יָדוֹ, וטעם המרידה שלהם היה כִּי עָזַב אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו, והם רצו מלך ההולך בתורת ה'.
(יא) גַּם הוּא עָשָׂה בָמוֹת לעבודה זרה בְּהָרֵי יְהוּדָה, וַיֶּזֶן – הזנה אֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אחרי אלהי ניכר, וַיַּדַּח אֶת יְהוּדָה מעבודת ה'.
